ר' יעקב ב"ר אברהם ישכר בר אביגדור

מדרוהוביטש ומקסיקו (תרנ"ו–תשכ"ז)

נולד ביום כ' אדר תרנ"ו לאביו הרב אברהם ישכר בר. למד אצל אביו, וכבר בגיל בר מצוה שלח את חידושיו לכתבי־עת תורניים, במיוחד לאהל מועד. נסע ללמוד בסנוק אצל הרב דים, בפשמישל אצל הרב מייזלש, בברטש אצל הרב יעקב יצחק בלנדויין, וכן אצל בן דודו הרב צבי ריכטר. שני רבותיו הראשונים הסמיכוהו להו־ראה, וגם ר"מ אריק, ראי"מ שטיינברג ור"ד הורביץ מסטניסלב. שהה בחצר קרובו האדמו"ר מבלז ובחצר האדמו"ר מבלזוב, והיה לבוש בגדי משי כחסיד. בהיותו בגיל ט"ז מינהו אביו כרב צעיר בטרווה, להיות לו לעזר בעת זקנותו.

בשנת תרע"ד נשא את רעכיל בריינדל בת הגביר ר' נפתלי צבי הורביץ מצאנז — ב"ר אברהם חיים מלנצוט, ב"ר נפתלי צבי מלינסק, ב"ר מנחם מנדל, ב"ר אברהם חיים, ב"ר נפתלי צבי מרופשיץ — נספתה בדרוהוביטש ביום ז' סיון תש"ג הי"ד. בפרוץ המלחמה ברח למרינבד, ומיד כשנתאפשר לו שב לצאנו לבית חמיו. ישב באהלה של תורה, והכשיר עצמו לרבנות ברמה גבוהה. בו בזמן השתלם גם במדעי ה־מתימטיקה, פילולוגיה וספרות, ולמד את השפות: יוונית, רומית, רוסית, צרפתית, אנגלית וספרדית. סיים בהצטיינות את הגימנסיון המקומי. בשנת תר"ף בהיותו בן כ"ד נבחר כרבה של העיר דרוהוביטש, ומתרפ"ח נכללה גם בוריסלב בת־חום כהונתו. מצודתו היתה פרושה על שמונים ישובים, בהם גרו כחמישים אלף יהודים. היה אהוב על קהל עדתו, ומשום כך דחה את הצעות הרבנות של טשנסטוכוב, וולוצלבק, פש־מישל, לומזה ולבוב תוך העיר.

בשנות השואה נשאר בקהילתו, ושתה את כוס היסורים במלואה. לנגד עיניו הושמדו רבבות בני עדתו, ותכופות נזקק להכרעות קשות בהלכה ובחיי היום־יום. שנתיים עבד ככורך ספרים. כביבליופיל נלהב לא יצא להסתתר בבונקר, לפני שקבר במרתף ביתו את ספריתו הגדולה שמנתה כרבבה כרכים. כשנתגלה מחבואו ע"י כלבים, הועבר בתש"ד למחנה העבודה בפלשוב.

משם נלקח למחנות גרוסרוזן ובוכנולד, ובעת השחרור היה כחוש וחולה. נתמנה כרב צבאי לצבא הפולני, ונסע בשליחות ועד ההצלה מ־מחנה למחנה.

באייר תש"ו הגיע לארה"ב דרך בלגיה ולונדון, כשהוא שבור ורצוץ מכל הקורות אותו. כאן נשא את חוה בת ר' מרדכי מברטש וגרשה. כהן כורב ביכ"נ חובבי תורה בברוקלין, ור"מ בישיבת רבי שלמה קלוגר. נבחר לרבנותה של בואנוס איירס, אך זו לא יצאה אל הפועל. רק בתש"י בא אל המנוחה ואל הנחלה, משעבר למקסיקו כרבה של קהילת נדחי ישראל. בבי־קוריו בארץ נתקבל כרב ביכ"נ הפועל המזרחי בצפון תל־אביב, והתכונן לעלות ולהשתקע.

נפטר ביום י"ח אד"ב תשכ"ז, וקהילתו הקימה אהל על קברו. בנותיו חנה גיטל ושינדל נספו בתש"ד בשטוטהוף הי"ד. בניו ר' יצחק חיים ור' אברהם ישכר בר (נולד בתרפ"ט, רב במקסיקו, שלושה ילדים) ניצלו.

יבולו הספרותי מסתכם בכשלושים ספרים נד־פסים, ועוד כמה בכתובים. כמו"כ פרסם מא־מרים רבים בכתבי העת, ובמיוחד ב"הצפה".

כתב בנושאי הלכה ואגדה, הגות ועיון, בשפות עברית, יידיש, פולנית, גרמנית וספרדית. חיבוריו: תורת התלמוד א־ג, דרוהוביטש תרפ"ח. הופיע תחילה בפולנית, ואח"כ בעברית ובגרמנית. על דרך ונחיצות עבודתו כתב תשובה שנונה לד"ר לוי פרוינד מלבוב, בשו"ת אביר יעקב, סא.

חלק יעקב א־ב, פיעטרקוב תרפ"ט. בח"א ל"ז פלפולים בדרך חידוד, ובח"ב כמה דרשות ונאומים, כשבראשם עשרה מכתבי תורה שהחליף עם גאוני הזמן. מהדורה שניה נדפסה בניו־יורק תש"י, ובה מסביר בהקדמתו את עמידת היהודים בזמן השואה. נספחים למהדורה זו: הספרים איה סופר וקול יצחק, קובץ תחית יעקב מחידושיו אחרי השואה, תשובותיו אל גאוני הזמן בהיתר עגונות ועוד, הערותיו על ספרי רב צבאי אחרי המלחמה הלכה חדשים. בספרו אביר יעקב, לו, תשובה להערות ששלח לו על הספר ר' אביגדור מערב מלודז, חתנו של בעל "דברי מלכיאל".

שו"ת אביר יעקב א-ב, פיעטרקוב תרצ"ד, ודפוס צילום בניו-יורק תש"ט עם הקדמת תול-דותיו. ההסכמות הן מאחיו מקלושין, מהגאונים חבצלת השרון וצור יעקב, ר' שמעיה שטיינברג, רש"ש טשרניאק, ודודו הרב יעקב שלום הרציג.