מלבוב (תרט"ז–תרס"א)
נולד בשנת תרט"ז במשפחה אמידה. הצטיין בעירו לבוב בנדיבות לבו, ועשה טוב וחסד לרבים. כשחברת "מחזיקי הדת" נחלשה אחרי פטירת רבי שמעון סופר, חיזק את מוסדותיה, והוציא לאור את העתון "קול מחזיקי הדת". במאמריו לחם בקנאות את מלחמות השם, והיה מטרה לחיצי יריביו. עכ"ז היתה אישיותו מכובדת גם אצל המשכילים, בגלל מידותיו התרומיות.
חיבר ספר דברי ימי ישראל ברוח המסורת. ח"א מבריאת העולם עד גלות נבוכדנצר, וח"ב עד מות יהודה המכבי נדפסו בלבוב [תוקן: טשרנוביץ ↓] תרנ"ט, ח"ג עד מלוכת הורדוס בתר"ס, וח"ד עד חורבן בית שני בתרס"ב. בלכתו ברחוב ביום כ"ד סיון תרס"א נפל ונפטר משבץ, בהניחו אשה וילדים. נספד ע"י ת"ח אחד ליד ביהכ"נ חדשים, מהר"י שמלקיס ליד ביהכ"נ הגדול, וידידו ר"צ בראזער בבית העלמין. חתנו ר' יהושע צבי וילף המשיך בהוצאה לאור של "קול מחזיקי הדת".
מחזיקי הדת, כ"ז סיון תרס"א, 2; המגיד לישראל, י, 260.
אברבוך יחוס המשפחה הגיע לבעל סמיכת חכמים והמהר"ל.