ר' צבי הירש (ר' הרשלה) ב"ר יצחק איזיק איכנשטין

מזידיטשוב (תקכ"ג–תקצ"א)

בכור חמשת האחים במסל"ה בני רבי יצחק איזיק מכפר ספרין, פארם מורם ומדריכם. נולד בשנת תקכ"ג, והיה תלמידו של רבי יצחק חריף אב"ד סמבור הסמוכה. כמו"כ למד אצל ר' דוד יעקב אב"ד בוליחוב, נינו של ר' ישראל חריף הלפרין מזסלב (בשער דרכי ציון, בארטפעלד תרס"ט). מילדותו ניכרו בו כשרונותיו בחריפות ובבקיאות. נודע כעילוי מבריק, וכבר בבחרותו החליף שו"ת עם גאוני דורו. היה אומר פלפולים במשך שש שעות רצופות. כל ימיו היה שקדן ומתמיד, ומנעוריו למד כל שנה את הש"ס שבע פעמים: כל יום למד שבעה דפים, וחזר עליהם שבע פעמים. כן כתב בהקדמת אמרי יוסף בשם המהרי"א, שהוסיף כי דודו בא מתורה לעבודה. חיבר אז ספר על סוגיות הש"ס והפוסקים ועל מסכת פסחים, ודן אותם אחר־כך בשריפה. כמו־כן עסק בספרי מחקר הנדסה ותכונה. את כל זאת הניח משנכנס בשנתו העשרים לפרדס הקבלה. נשא את רחל פרל בתו של בעל בית מזיגה בכפר רודא שבין זידיטשוב ורוזלא. נפטרה ביום כ"ג סיון תק"ץ, בשובה מגירושי בתה ריזל בסטרי. (י"א כי בזיווג שני נשא את פרל, והיה לה בן בשם ר' יוסף וולף).

חמיו היה יהודי תמים וירא שמים, החזיקו כמה שנים על שולחנו, ואף בנה לו מקוה טהרה ליד ביתו. כל שבוע הלך רצ"ה לרווזדול לעיין בספרים. חסיד אורח מתלמידי הבעש"ט שנזדמן לכפרו לימדו את תורת החסידות. בהשפעת אחיו ר' משה נסע אל החוזה מלובלין, ונעשה תלמידו המובהק. בדרך ראה בחלומו וסיפר לאחיו, שנשמתו היא שורש מנשמת רבי ישמעאל כהן גדול, והוא עדיין זוכר את כל העליות שהיו לו כמבואר בספר היכלות. המהרי"א מקומרנא בן אחיו כותב בספר החזיונות כתב־יד, שנשמת דודו משורש רבי חיים וויטאל, משורש הקרוב אל נשמת רבי עקיבא, מלבד מה שאח"כ נתעלה עוד כמה מדרגות. גם נשמת רבי לוי יצחק היא משורש רח"ו, ועל שרשים אלו וכיו"ב נמסר, שעבדו למלך עליון בהתלהבות, יחודים ומסירות נפש שלא היו בימי התנאים. אלו הם כמה מהשבחים ששיבח האר"י את נשמת רח"ו, בהפליגו ששרשו יקר מאד, כלול מהרבה נשמות צדיקים וחסידים, ובשורש זה תלויה הגאולה.

עוד הוא כותב על דודו: בספר קדש קדשים של מורי ורבי אחי אבי רבי מובהק, שגדלני מנעורי על חיקו וסמך ידו עלי, ושמשתי לפניו מיום היותי בן שש שנים עד היותי בן עשרים ושש. קדושתו ומדרגתו מי ימלל מה שראו עיני ולא זר, כי קבלתי אותו לרבי מובהק, עד שהראה לי שיש לו מדרגות מרן האלקי הק' הריבש"ט, ושבחו מי ימלל וכו' (זהר חי, בראשית, ג:).

ובמקום אחר: ופעם אחת בהיותי אצלו ממדינת פולין, האיר עלי והשפיע עלי כל כך הארה נפלאה והשגה עד שלא יכולתי לסבול, והוצרכתי לחזור אליו שיקח ממעט ממני, לזה יקרא רבי כי נסמך ולקח מרבו, ורבו מרבו עד אליהו (שם, בראשית, רטו. ובמקומות נוספים בספריו).

כמו־כן נסע ללמוד מצדיקי הדור: רבי משה מפשוורסק, רבי משה ליב מסאסוב, רבי ישראל מקוזניץ, רמ"מ מרימנוב (משני אלו ומהחוזה נסמך), רבי ברוך ממזבוז', ראי"ה מאפטא ועוד. בידידות רבה היה עם רבי נפתלי מרופשיץ, ופעם החליפו ביקורים זה אצל זה. בשנת תקפ"א התעצם ר' נפתלי שרצ"ה יבריא ממחלתו, ובתקפ"ז כתב לבריאותו. אע"פ שהחל לנהוג אדמורו"ת בחיי רבותיו מסאסוב ומלובלין, ובשבועות תקע"א כבר ישבו לשולחנו חמש מאות חסידים, מ"מ רק אחרי פטירת ר' נפתלי נחשב מנהיג חסידי גליציה ונשיא ארץ ישראל במקומו. לנכדו של ר"נ מרופשיץ אמר שזקנך אורח רגיל אצלי. כששמע פעם ר' נפתלי תפילת מנחה שלו, אמר שמימות הנועם אלימלך לא שמע תפילה קדושה כזו. לרוב היה רצ"ה עובר בעצמו לפני התיבה, ופעמים שהיה משתהה שעות ממושכות בשמונה עשרה. בן אחיו כתב על תפילתו: ואני זכיתי לראות את פני מורי דודי במנחה של ר"ה, שהיו פניו מבהיק ומאיר כעין קשת של מעלה, עד שנפלתי לאחורי מאימה ופחד (זהר חי, פקודי, רסה:). כמו שעיני ראו ולא זר את פני מורי דודי רבנו צבי, שפניו היו מלהטות כאור השמש בצהרים, והיה מכהה גלגל חמה. זאת זכיתי לראות פעם אחת (נתיב מצותיך, שביל אמונה א, אות ח). זהר כזה ממש זכיתי לראות אצל מורי בר"ה שחל בשבת... ומפני שתפלת מנחה שלו היתה תמיד אש שורף שלהבת יה... ראיתי על פניו זיו וזהר השכינה כמראה הקשת של מעלה בגוונין נהירין, ונפל עלי פחד ורעדה, והחזיקו בי בני אדם שלא אפול... וגם בעת פטירתו ראיתי זיו וזהר כזה עליו, ובזה זכיתי להשגת תורה (שם, שביל היחוד ד, אות ד).

בפגישותיו עם גאוני דורו הצדיק את נסיעותיו ללובלין, והתווכח עם הגאונים מח"ס קצות החושן, חוות דעת והישועות יעקב. המהר"ם א"ש כתב עליו: הגאון איש אלקים מו"ה צבי... ומי בדורנו זה אשר ישאהו לבו לדמות א"ע להרב הגאון רצ"ה (שו"ת אמרי אש, או"ח, יט). השו"מ מביא ממנו ד"ת בנגלה (דברי שאול, ויגש), והוא מה שאמר בחלום הלילה לה"בית יוסף".

את כל מעיניו הקדיש לתורת הקבלה, והיה מיחד יחודים בכל תנועה ודיבור שלו. רוב ימיו ולילותיו הגה בספר הזוהר בעיון, ועל כן אמרו צדיקי דורו שזהר בר"ת: רבי הירש זידיטשובר. כן אמרו שנשמתו היא ניצוץ מנשמת הינוקא שבזוהר, ועפ"ז הסבירו את מנהגו לפרר בסעודותיו פרורי פת. התעמק בכתבי האר"י, ופירש לפיהם את הזוהר. עשה רבות להפצת הקבלה ברבים. יסד בעירו בית מדרש מיוחד לקבלה, ובו היו ספרים שונים במקצוע זה. דרש ברבים בחכמת הנסתר, שלח לצדיקי דורו את חידושיו על הזוהר, עודד את הלימוד בו, וניסה לזרז הדפסת מהדורה חדשה. משום כך חלקו עליו רבי אורי מסטרליסק וראי"ה מאפטא, שלא הצדיקו עיסוק המוני בחכמת הנסתר. למעשה ההמון לא התרומם לכך, אלא רק הצדיקים ותלמידים יחידי סגולה. למד בקדושה ובטהרה, ובלילות שבר את קרח הנהר, וישב ללמוד טובל בכפור ליד נר דלוק. המהרי"א מזידיטשוב סיפר למהר"י מבלז, שכן גמר את כל ספר פרי עץ חיים. תלמידיו סיפרו, שהאר"י בא ללמוד עמו בלילות.

כל ימיו התפרנס בעניות ובדחקות רבה. כל מה שהיה לו פיזר לעניים, ולא לנה פרוטה בכיסו. השיא בחייו ארבעים זוגות יתומים, ומנהג זה היה לו כשהשיא אחד מצאצאיו. נתפרסם כאיש קדוש, והמונים נהרו אליו להיושע. פעילותו היתה לצנינים בעיני המשכילים שהרבו להלשין עליו לשלטונות. ערך מסעות בגליציה ובהונגריה לעודד את חסידיו, וכמה פעמים נאסר וגורש מתחומי הערים שביקר בהן.

בשנת תקפ"א חלה מאד, ואחיו ר' ליפא נתן לו עשר שנים מחייו. קרא לר"ש מבלז ולרצ"ה מרימנוב למסור להם סתרי תורה, ולא איסתייעא מילתא. בשנים תק"ן–תקצ"א השתוללה מגיפת חלירע שהפילה חללים רבים. אז מסר את נפשו, נחלה ביום השבת ז' תמוז, וביום י"א תמוז תקצ"א נפטר, ותיעצר המגיפה. בן אחיו המהרי"א מזידיטשוב מתאר את פטירתו: ובעש"ק שנת "כימי צאתך" סיים חיבורו בשלשה קדושות, ובשבת נחלה ונגנז בליל רביעי י"א תמוז. ועמדתי אצלו בעת ההיא ואמרתי כמה תשבחות, והיה מלהיט ומאיר וכל הבית היה מלא אור ונשמות, וברעו עילאה אסתלק לרעו דלעילא קדוש קדוש. התכנסות המונית היתה שם כל שנה ביום פטירתו, והצדיקים היו עורכים סעודה גדולה. רבי מאיר מפרימישלן הודיע מה שהכריזו בשמים, שיותר לא ירדו שם גשמים בי"א תמוז כדי שלא להפריע למתכנסים. תושבי זידיטשוב מספרים שאכן כך היה עד לשואה. רבי יחזקאל משיניבה אמר, שההתעורות שם היא כמו זו של ל"ג בעומר במירון.

ילדיו: א. ר' יחיאל מיכל בנו יחידו נקטף על פניו, ואת בתו היחידה פריידה נשא ר' יוסף הכהן רפפורט מסקולה, שהוציא לאור את הספר תפלה למשה ואת ספרי רצ"ה; החוזה היה השדכן של שתי הבנות הגדולות שהיו תאומות: ב. שרה אשת תלמידו בן אחיו רבי יהודה צבי מרוזדול; ג. חיה אשת רבי יעקב נפתלי הירצל לאבין; ד. רייזל אשת רבי משה חיים טויב בנו של רבי יצחק אייזיק מקאלוב. אחרי גירושיהם בסיון תק"ץ בסטרי אצל החוו"ד, נישאה בשנית להרב יוסף רוטנברג אב"ד קוזובה, ובשלישית לרבי דב ברצי שפירא אב"ד טלוסט. נפטרה ביום ו' כסלו תרכ"ג; ה. רבקה אשת רבי יהודה ליבוש ערליך מרוזדול.

על תלמידיו נמנו ארבעת אחיו ובניהם, ארבעת חתניו, רצ"א מדינוב, ר"ש מירוסלב, ר"ש מקמינקא, ר"ח מצאנז, ר' אברהם מנרול, ר' אפרים אלישע אב"ד טשרנוביץ, ר' גרשון טייכר אב"ד אולינוב, המקובלים ר' מרדכי לטנר ור' ישראל דב מדרוהוביטש, ר' יהודה יצחק מוויברנובקה, ר' דוד זלטס מבוליחוב, ר' שלמה מדוליבה והמלבי"ם שלמד אצלו קבלה. בן אחיו רבי יצחק איזיק מזידיטשוב היה מחשיבו כאחד מהתנאים, וסיפר עליו שדחה את המגיד של הבית יוסף מללמדו. לא אמר תורה מבלי להזכיר דבר ממנו, ובחיבוריו מסיים את כל הציטוטים: עד כאן דברי רבנו קדש קדשים! הרבי משינאווא דיבר ממנו כמעט בכל יום (יפרח בימיו צדיק, קב, מפי רבי יצחק אייזיק אייכנשטיין האדמו"ר מקיווישד–ניו-יורק בשם אביו).

ספריו של רצ"ה הועתקו וסודרו ע"י חתנו רבי יהודה צבי, ויצאו לאור ע"י חתן בנו. כתב בסדר הדורות החדש, כי שום פירוש בזוה"ק לא כתב עד שחזר עליו ק"א פעמים, ואין גם אחד מחידושיו שלא נכתב במסירות נפש כמו ביחוד קריאת שמע. ספרו הראשון נדפס בלמברג תקצ"ב, אף כי בשער נדפס תקס"ד מחמת הצנזורה: ספר סור מרע ועשה טוב והוא הקדמה ודרך לעץ החיים של רח"ו, ומגמתו לעודד את העיסוק בקבלה. היו למו"ל הסכמות אבל לא