ר' ישראל ב"ר אליקום חנוך פיבוש אלפנבין

מבוצץ (תרנ"ב–תשכ"ה)

נולד ביום ג' תשרי תרנ"ב בבוצ'ץ' כבן יחיד לאביו ר' אליקום חנוך פיבוש ב"ר אפרים מגזע הש"ך, ולאמו רבקה חנה (הענציע) בת ר' אלטר נירנברג מגזע הט"ז, והיו לו עוד חמש אחיות. דודו היה הרב זאב וולף פוהרילע, ובן דודו הפרופ' דוד צבי מילר. למד תורה אצל המהרש"ם ומהר"י שמלקיס, ונסמך מהראשון. למד גם בישיבת פרשבורג, ובשנת תרס"ו היגר לארה"ב. נכנס לישיבת רבי יצחק אלחנן ולמד שם חמש שנים בהתמדה רבה. רבותיו היו החריף ר' נחום דן העילוי מסלוצק, ורא"א יודלביץ מקאפוליע שהשיב לו בספריו שו"ת בית אב. בשנת תרע"א פרץ מרד בישיבה כשקבוצת תלמידים נתפסו להשכלה, והקימו בית מדרש עליון באיסט ברוודוויי בראשות הרב אלחנן הלוי פה. המוסד לא החזיק מעמד, ורוב התלמידים עברו לסמינר שכטר. כאן שמע הרצאות מפי הפרופ' לוי גינצבורג ואלכסנדר מארקס, ופרסם בתרע"ב את מחקרו הראשון: אם למקרא ואם למסורה בספרות התנאים והאמוראים. את תואר הדוקטור קיבל בתרע"ה על חיבורו ספר מנהגים דבי מהר"ם ב"ר ברוך מרוטנבורג, נדפס בתרצ"ה בעזרת ידידו בעל "אוצר הגאונים", וצולם מחדש בתשכ"ח. נשא את איטה בת ר' ראובן הלוי הורביץ, וילדיהם: חנה זהובה בארטה; שרה בת עמי בקמן, עו"ד אריה יהודה.

כהן שנים רבות ברבנות קהילות שונות: מתרע"ו עד תרע"ט בקהילת בני דוד אוהבי צדק בשיקגו, ייסד שם ת"ת, ושימש יו"ר ועד הכשרות במורד.

העיר; בתרע"ט–תרפ"ג רבה של קהילת פנחס אליהו אוהב צדק במנהטן שבניו־יורק; מתרפ"ד עד תרפ"ו בקהילת הונטס סוינט ג'ואיש סנטר בברונקס; בתרפ"ו–ת"ש בביהכ"נ כנסת ישראל אנשי ספרד בסיגייט שבברוקלין. כל השנים פעיל במזרחי, וכ"ד שנים רצופות מנהל קרן החינוך השלם ומזכיר הועד לחיזוק התורה והיהדות. נדד מעיר לעיר וערך מגביות התרמה שאף לעלות לארץ, אך נפטר ביום ט' תשרי תשכ"ה. נספד ע"י הרבנים מרדכי קירשבלום, יחיאל מיכל הרל"פ ושמואל סורקין.

היה חוקר וסופר פורה, ופרסם עבודות רבות.

בבמות שונות, בשפות עברית, יידיש ואנגלית. על מאמרים רבים חתם בשמות כגון: דיין אל יאהוד, בן אליקום, י. שנהבים. ערך את השבועון די שטימע פון פאלק בשנים תרפ"ו–תרצ"ז, ואת אור המזרח כרכים ז-ח. השתתף באנציקלופדיה של יעקב די האאס למדע היהדות שהופיעה בניו-יורק בתרצ"ד, בערכים של מנהגים וספרות ימי הבינים. בגליונות רבבת ספריו רשם הערות רבות, ובסוף ימיו תרם את ספריתו למתיבתא "תורה ודעת" בברוקלין.

מלבד שני חיבוריו שהוזכרו לעיל חיבר וההדיר בין היתר: ספר המוסר לר' יהודה כלק (זכה בפרס היסטרוק בתרע"ד); שו"ת הרשב"א כמקורות היסטוריים בספרד, בספר השנה של תלמידי הסמינר בניו-יורק, 1915, עמ' 102–121; תולדות היהודים באי"י תחת ממשלת תוגרמה במאות הט"ז-י"ז ע"פ שו"ת של אותה תקופה (בסיוע הפרס ע"ש ברלינר בשנים 1924/5); חילופי מנהגים אשכנז וצרפת בתרפ"ח; תשו־בות רש"י א-ג על־פי כתב־יד, עם הערות לוי גינצבורג, בתש"ג, ממבחר עבודותיו; ספר מנהגים ישנים מאשכנז של בעל שערי דורא, ניו-יורק תש"ח (תדפיס מ"חורב"); מסות על הרמב"ם, רש"י והרשב"א (נכללו אח"כ בקבצים שונים); ספר הסדרים לרש"י בתשי"א (תדפיס מ"חורב") וד"צ בתשכ"ח; קידוש השם לאור המקורות (בירחון ג'ואיש פורום, שנה מג, תש"ך–תשכ"א, ובתדפיס מיוחד).

כמו־כן הכין לדפוס: פסקי דינים וסדר התפלות לכל השנה; הוספות לתשובות רבנו גרשום מאור הגולה; תשובות רבנו חננאל; אנטולוגיה של תשובות גאוני מזרח ומערב (שני כרכים מסוף תקופת הגאונים עד המהפכה הצרפתית, עמד להדפיס במוסד הרב קוק).

המוסד הוציא בתשכ"ג ספר יובל לכבודו בעריכת הרב י. ל. הכהן מימון. בראשו ציור פורטרט שלו, ובעמ' ט-יג רשימה ביו-ביבליוגרפית מאת י. נ. אדלר, הועתקה בהצפה, כ"ו תשרי תשכ"ו, .4 קרסל, לכסיקון, א, 116; הרב צבי תבורי, אור המזרח, מט-נ, 31-32.