ר' אביגדור ב"ר משה אהרן אפטוביצר

מטרנופול (תרל"א–תש"ג)

נולד בטרנופול ביום כ"ג אדר תרל"א לאביו ר' משה אהרן קאסנר ולאמו צירל. האבא היה ראש ישיבה קטנה, ובדוחק נמצאה לו פרנסתו. כיון שהיה ידוע חולי, נאלץ בנו העילוי החריף לסייע לו מגיל שבע בהוראת התלמידים ובכתיבת מלי־צות. הם היו חסידי צורטקוב, אך פעם משכוהו חסידי הוסיאטין אל רבם. שם השפיע עליו משכיל אחד לעסוק במדעים, וכיון שנתמעטו נסיעותיו לרבי נרדף ע"י החסידים שהתפללו עליו שיקחוהו לצבא. הוא שוחרר, ונסע בתרנ"ו לצרנוביץ. שם עשה את תעודת הבגרות, ולמחיתו התפרנס ממתן שיעורים במתימטיקה. כששב בתרנ"ט נסמך להוראה, וארס את חכמה מלכה (סופיה) לבית דורנבוים. נסע לוינא להשתלם באוניברסיטה ובבית המדרש לרבנים. התחבב על רבותיו, ונעשה מזכיר מדעי של אברהם אפשטיין. מאמרו הראשון היה להוכיח שספר הדר זקנים לא נתחבר ע"י הרא"ש. בתרס"ט נתמנה כמרצה בבית המדרש לרבנים על מקומו של מאיר איש־שלום. בתרע"ח הוזמן על ידי שכטר לבוא לאמריקה, ולא קיבל. רצ"פ חיות מינהו כמורה בפידגוגיון העברי בוינא. שימש כפרופסור לתלמוד, תנ"ך, מדרש ופילוסופיה דתית. פרסם כ־350 ספרים ומאמרים בשפות שונות. היה איש אשכולות במיגוון רחב של נושאים, וטיפח מקצועות שונים במדעי היהדות: פרשנות התלמוד והתנ"ך, ספרות ההלכה בעיקר בתקופת הגאונים והראשיטתו היתה מיזוג של חריפות עם ניתוח מדעי מובהק. היה ידוע חולי כל ימיו, קצר רואי באבותיו, ובשנותיו האחרונות כהו עיניו. בעל מזג טוב, נוח בהליכותיו, ודלתו פתוחה לכל. עודד הישרונות צעירים, ובין תלמידיו: המלומדים ח' אלבק, ס' בארון, א"ל מאיר, ש' שפיגל, ש' פדרבוש ועוד. מחלת אשתו מנעתו בתרפ"ד לקבל התדרה בירושלים. שמר מצוות כחמורות, בצורתו החיצונית היה נראה כאחד מדורות קודמים. חבר המזרחי, ובוינא הרצה בעברית. אחרי שנפטרה אשתו עלה בתרצ"ח לארץ, ואז כבר לא היתה משרה פנויה. טיפל בהכנת כתביו לדפוס, את הלועזיים רצה לערוך מחדש בעברית. נפטר בליל שבת כ"ו כסלו תש"ג, ונטמן בהר הזיתים.

ציוה שיחקקו על מצבתו רק שההדיר ספר הראבי"ה, ושישרפו את כתביו שלא יסודרו לדפוס.

הראבי"ה הוא מבחר ספריו, ויצא לאור בכמה שלבים. בהשפעת אפשטין החל לטפל בההדרתו, הכרכים הראשונים יצאו לאור על ידי מקיצי נרדמים בברלין תרע"ג ובירושלים תרצ"ה, כרך הוספות ותיקונים בתרצ"ו, וכרך המבוא בשנת תרח"ץ. המבוא הוא ספר חשוב לעצמו, ותרומה חשובה לחקר גדולי ישראל באותה תקופה. בהשתדלות הרב הרצוג הופיעה הסדרה מחדש על־ידי פרופ' ד"ר ו. פטוביצר וין דובב חזון