ר' משה חיים אפרים ב"ר אברהם אבא בלוך
חוקר וסופר פולמוסן בוינא ובניו יורק
מדלטין, וינא וניו-יורק (תרמ"א–תש"ל•)
נולד בדלטין ביום כ"ח סיון תרמ"א לאביו ר' אברהם אבא. למד שם אצל הרב שרגא פיבל ויליג, והצטיין בכשרונותיו. היה תלמיד מובהק למהרש"ם, ראו"ל הורביץ אב"ד סטרי וסטניסלב ובעל אבן יקרה, ונסמך מהם. נשא בבדר"ח חשון תרס"ד את גולדה בת ר' משולם פיבוש הלוי לנדמן־הלר, נכד התוי"ט שגר בכפר ליד ברזאן. גר בווינא מזמן מלחמת העולם הראשונה. נודע כחוקר וסופר פולמוסן, והצלחותיו בויכוחיו עם הנוצרים הרימו את קרן ישראל. חשבוהו כממשיך דרכו של ד"ר יוסף שמואל בלוך שלא היה קרובו, ועסק בכך בדור הקודם בהצלחה בויכוחיו עם רוהלינג. היה נכבד בעיני כל גאוני וצדיקי דורו. בתרצ"ט נמלט ממאסרו בווינא, ודרך אמשטרדם ולונדון הגיע לניו־יורק. זכה לאריכות ימים, שבעי כעס ורוגז מצדדים שונים. נפטר בשנת תש"ל [תוקן: תשל"ג ↓] לערך, והניח בת בברונקס.
היה לו יבול ספרותי מבורך בתחומים שונים. חיבר גם ספרים בגרמנית על היהדות והחסידות.
חיבורו הראשון הוא תפארת בנים על יחוס משפחת ליפא, תורגם לגרמנית ונדפס בכתב־עת בתרס"ד. זעקת שבר הספד על רבו ראו"ל הורביץ, קאלאמעא תרס"ט. הר שלום הספד על רבו המהרש"ם, נדפס בתרע"א בדרוהוביטש. שני הספרים אינם מצויים כלל, ואינם מופיעים ברשימות ספרים. תיכנן להוציא מפתח מקיף לספרות השו"ת בשם אוצר החיים. פרוספקט עם דברי הסבר נדפס בווינא בתר"ף לערך. הספר עצמו נדפס שם בסוף תרצ"ח, אבל כל המהדורה נשדדה ע"י הנאצים, ולא שרד ממנה אף עותק.
מכתב מיום כ"א כסלו תשכ"ג אל ידידו ד"ר קו...
ההדיר קובץ מכתבים מקוריים מגדולי החסידות כולל ההתכתבות בעניין שחרורו של הרבי מרוזין נדפס בוינא ובברלין, בתרפ"ג ובתרפ"ד. בניו־יורק הדפיס את ספרו ודע מה שתשיב, תשובות לוטיקאן. מהדורה ראשונה בתש"ג, ושניה בהוצאה מורחבת בתשי"ג. ספר זה נערך בשיתוף עם יוסף אלעזר פרידמן... בתש"ח היכל לדברי חז"ל ופתגמיהם, כולל אנציקלופדיה אפולוגטית. בהקדמה הגדולה מוסר גם פרטים ביוגרפיים. באותה שנה נדפס מאמר על הערכה שלו רבי יקותיאל יהודה גרינולד בתוך ספרו של הלה: לתולדות הריפורמציאן הדתית בגרמניא ובאונגריא.
בשל הדפסת ספר ההיכל נקלע לסכסוכים עם ר' חיים פינקלשטיין, והיו לו טענות על הדין תורה שהתנהל באגודת הרבנים. פרסם חמשה ספרים בחמש שנים על פרשה זו: קום ריב אהרן, ההרים בתש"ט, מריבות קודש בתש"י, מאשרים תועים ומתעים בתשי"ג, אבן מקיר תזעק, הספר השחור בתשי"ד. בשנה זו הדפיס גם: מהרש"ם הפוסק האחרון, ובתשי"ז מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזים? ריבו עם ד"ר פדרבוש שהדפיס בעצמו את שו"ת הרי בשמים במוסד הרב קוק מסופר בקונטרס משא פדרבוש שהדפיס בשנת תשי"ט. בשנים תשי"ט–תשכ"ה כינס מכתבים גדולים נגד הציונות בשלושת כרכי ספרו דובבי שפתי ישנים. עסק בהם לפני־כן ר' שמואל הכהן וינגרטן והוכיח שהם מזויפים, בקובץ הספר, ג תשט"ז. ד"ר גדליה אלקושי נפגש עמו בתשכ"ט ושוחח עמו על זיופיו ועמדתו האנטי־ציונית שממנה נסוג קימעא. פרטים על כך הוא מספר במאזנים, מב, שבט תשל"ו, 212–215. ריבו האחרון היה עם הרב משה פיינשטיין בעניין מה שפסק על הזרעה מלאכותית. בתשכ"ג הדפיס זרע קודש מצבתה, אך כל העותקים הושחתו ע"י המו"ל. בתשכ"ה נדפס והיה מחנך קדוש, עם הסכמת ר"מ פיינשטיין שהספר כוון נגדו. בכתובים נותרו הספרים: שבעים שנה כיום אתמול; אלף גדולי ישראל שפגשתי בימי חלדי; שערי אורה — ביאורים לכתבי הקודש; צדקת ישראל כהררי אל — ביאורי מאמרי חז"ל תמו־הים; תולדות הבלבולים והעלילות על ישראל; מאוצר המנוצר — שיחות ובדיחות מגדולי ישראל.
קרסל, לכסיקון, א, 247.