מנריוב (תפ"ה*–תקמ"ה*)
בנו של ר' אברהם – ב"ר אברהם חברו של בעל שו"ת משאת בנימין – שנפטר כשאשתו היתה מעוברת, ועד גיל בר־מצוה היה בא ללמד את בנו. נקרא בשם פעשיס, כנראה על שם אמו. מסורת במשפחה כי ט"ז דורות היו בעלי רוח הקודש, וי"ג דורות נוטרי ברית. היתה להם אגרת יחוס עד רבי יוחנן הסנדלר ודהע"ה. באה מרוסיה, והיה אב"ד נריוב. אביו בא ללמוד עמו אחרי פטירתו, וכשנתפרסם הדבר ברכו שיהיה צדיק גדול כמותו, והפסיק לבוא. ישב כל ימיו בתעניות, ובלכתו לבית המדרש עטוף בטלית ותפילין, היה שמש עובר לפניו להכריז שהנשים יפנו את הדרך, כי היו מפילות מרוב פחד. נטמן בנריוב, אך קברו נעלם, ואמרו שפרח לא"י. רבי איציקל מדרוהוביטש אמר עליו שהוא שר התורה בדורו, וברך אותו שיוולד לו בן צדיק וקדוש שתימשך ממנו שושלת צדיקים. אז נולד לו בנו ר' שמואל זנויל אב"ד זוולוב.
מקור: מאורי גליציה, חלק א׳, טור 610 · הטקסט הועתק בזיהוי אוטומטי מסריקת הספר וייתכנו בו טעויות