(ת"ק*–תקע"ז*)
מנמירוב נולד סביב שנת ת"ק לאביו הצדיק ר' מאיר שגר בבעלזא, אחיו של ר' משה אב"ד ליביטשוב. האחים רבי אלימלך ורבי זוסיא, כשבקרו בבלז התאכסנו אצלו וקראו לו הרבי ר' מאיר, באמרם שכך קוראים לו בשמים. גם השרף מסטרליסק קרא לו כך, ובאלבום החסידות, 242, השתבש.
היה תלמידו של רבי שמלקא מניקלשבורג, ודודו של רבי חנוך הניך מאלסק. כהן כאב"ד נמירוב, וסיפר רמ"ל גלז אב"ד רוהטין כי בימיו לא פרצה שם שריפה, ואם היתה מתחילה פעם, היה מסמן לה במקלו לרדת, ותשקע האש. כמו־כן לא הקשתה שם אשה בלדתה, כי היה לו קמיע מיוחד לשים על בטן היולדת, ומידי היתה נענית. בסוף ספרו נדפסו סיומים שאמרו בתקע"ו, וכנראה נפטר זמן לא רב אחרי כן.
כשהגיע לגבורות וכהו עיניו, עזר לו מעתיק לסדר את כתביו המפוזרים. כתב הקדמה, וקיבל מהישועות יעקב הסכמה שאבדה. כשמונים שנה עבר עד שנמצא לכתבים הגואל, ר' ירחמיאל הרצברג מליביטשוב. בשנים תרמ"ג–תרמ"ח קיבץ הסכמות, וחרש את גליציה בהתמטרות מנויים. רשימתו שבתחילת החלק השני – נערכה ע"י בנו ר' יוסף – היא כנראה המפורטת ביותר לקהילות וליחידים בזמנו. אחרי מנוחה כמה שנים, סייעו לו להביא לידי גמר ר' משה לודמיר מעירו, וקרוביו ממגרוב: ר' ישכר יצחק ובנו ר' יעקב צבי סג"ל גרוהמן. בתרמ"ט הדפיס בלבוב את הספר חידושי מהר"פ, בשני שערים נפרדים. החלק הראשון הוא בסוגיות הש"ס וגפ"ת, והשני על אגדות ומדרשי חז"ל. בראשי הדפים בשניהם: חידושי הר"פ, ובשני גם: דרושים נחמדים. בראש הספר הקדמת המלבה"ד, ובסוף ח"א כמה חידושי תורה ממנו, ומר' יצחק מאטנער מקריסנופולי. ההסכמות לא נדפסו בסדר שקיבלן לפי השנים: בתרמ"ג מרח"ה מאלסק ע"י בניו ר' יצחק ור' שלמה; בתרמ"ד מרמ"מ מויזניצא ע"י ר' משה ברומר; ר' ישעיה נפתלי הירץ מדינוב; ר' יחזקאל שרגא משיניבה; בתרמ"ה מרד"מ מצ'ורטקוב ע"י רצ"ה שטרנברג, ומבנו ר' ישראל ע"י ר' אהרן דאהל; ר' מרדכי פייביש מהוסיאטין ע"י ר' דוד שווגר, ובנו ר' ישראל ע"י ר' ישעיה דב פרידמן; ר' ברוך מויזניצא; ר' אליעזר צבי ספרין מקומרנא; בתרמ"ו מר' שלמה הלברשטם מוישניצה, ר' דוד מקשנוב ור' אהרן מנייסאנץ; ובתרמ"ט ממהרי"א איטינגא ומהר"י שמלקיס. קרוביו המחבר היו פזורים ברחבי גליציה, ובין נכדיו ...
ר' יוסף אקסלרוד מאזיפולי, ר' אברהם חתן ר' שבתי זינגר מזולקווא, ור' אלטר מייזלר מנמירוב.