ר' נחום ב"ר ישראל ורמן

מפודהייץ (תרנ"ה–תשב"א)

נולד בפודהייץ ביום י"ג איר תרנ"ה לאביו ר' ישראל ממשפחת הדע"ק, ולאמו עטיה בת ר' נחום זילבר. בגיל י"ב עבר לצורטקוב, ולמד אצל אביו יחד עם רבי שלמה פרידמן נכד האדמו"ר. בגיל ט"ז נסע אל אחי אביו בפפד"מ, וגמר שם בי"ס ריאלי. שרת בצבא האוסטרי, ובתום המלחמה היה עסקן בצורטקוב. מתרע"ד למד באוניברסיטאות פפד"מ וגיסן, וקיבל תואר ד"ר לפילוסופיה על עבודתו: פרשת סוטה בספרות התנאים. נבחן לפני־כן בשפות שמיות, מקרא והיסטוריה עתיקה. למד ג' שנים בביהמד"ר בברסלאו, ונסמך לרבנות. נשא בתרפ"ט את פאולה בת אליעזר שיפטן, ונבחר אז לרבנות אילזה (עלס) והמחוז בשלזיה התחתית עד תרצ"ט. הרב וסרמן השיב לו לשם בתרח"ץ בשו"ת שאילת משה, נב. מתרצ"ד מרצה בביהמד"ר בברסלאו. השתתף בפעילות ציונית, ופרסם מאמרים מדעיים. חיבר בגרמנית: השקאת סוטה בזמן הבית, ברסלוי תרצ"ג; תנאי ואסמכתא במשפט העברי, שם תרצ"ז. עלה באביב תרצ"ט, והורה מדעי היהדות בבתי"ס עממיים ותיכוניים בקרית מוצקין. היה חבר במוסדות שונים, ושלח מפרי רוחו לכתבי העת. חיבר ספרים, בעיקר על המועדים. נפטר בקרית מוצקין ביום כ"ז אב תשכ"א.