ר' דוד צבי (טבלי) ב"ר אליקים גצל זהמן

מדוקלא (תרכ"ד–תש"ב)

נולד בסטרי בשנת תרכ"ד, לאביו ר' אליקום גצל שנלקח ממנו בילדותו כאשר טרם הגיע לגיל חמישים (במנויי זכרון שמואל תרמ"ב), ולאמו מיטא בילא. למד בעירו אצל הראב"ד רז"ו המר והאב"ד בעל "הרי בשמים". בתרל"ב הוא חתום מבוריסלב על ספר אמרת הצרופה. מנעוריו הוכרו כשרונותיו והתמדתו. למד מאה דפי גמרא כל יום, ובכל שבת סיים את המסכתות שבת ערובין וחגיגה. בשנת תרמ"ב נשא את שאשא בתו של הרב יוסף משה טייכר, נפטרה כ"ז כסלו תרצ"ד, ביום וברגע שנפטר אביה בתרמ"ח. עבר לגור אצל חמיו בפשמישל, והתידד שם עם הרב יצחק שמלקיס שמינהו כחבר בבית דינו. כשנדפסו הספרים "בית יצחק" נתבקש ע"י המחבר שיעבור עליהם לפני ההדפסה, ובמיוחד יו"ד ח"א, ובמקומות רבים צוטטו הערותיו. בשנת תרנ"ב נתמנה כראב"ד דוקלא בה כיהן חמישים שנה, ועל שמה נקרא. היה מסור לעניני הקהילה ולתלמידיו הרבים. ניחן במאור פנים ובנפש מקרינה חום על סביבותיה, וזאת על אף עוניו ונדודיו, והרפתקאות שעברו אליו. בספרו הוא כותב דכל מה שמנו חז"ל שחייהם אינם חיים איתנייהו ביה, ורק התורה שעשועיו. שני בנים מתו לו אחרי כמה שנות נישואין, אחד מהם נקרא יוסף משה, ונותרו רק שתי הבנות לאה אשת ר' חיים הירשפרונג ומרים. נסע אל צדיקים רבים, ובעיקר היה חסיד של רבי ישראל מצורטקוב. בתרע"ד ברח להונגריה, וזמן מה שהה בבודפשט. בשובו לגליציה הוכר כפוסק ממדרגה ראשונה במיוחד בעניני עגונות, וכאחד מאדירי התורה במדינה. נודע כבעל מח חריף, והיו מרבים לקרוא לו או להביא בפניו דיני תורה מסובכים, כיון שפסקיו נודעו כקולעים אל השערה. רבני העיירות הסמוכות שחרו פניו תמיד בעניניהם הקשים. הוצעה לו רבנות קראקא, וסירב לקבלה. בזמן הפלישה הנאצית עינוהו והתקלסו בו, והתפלל שיזכה למיתה טבעית. נכדו מספר על הנסיון להבריחו בעגלה לרימנוב, בספרו פון נאצישן יאמערטאל, 56-61. ביום הרג רב אדר"ח אלול תש"ב הובל עם אנשי קהילתו לקרוסנו, ובה נספו הי"ד. לפני־כן התעללו בו הנאצים ועד ראיה ראהו מגולח זקנו ופאותיו.

קונטרס העלם דבר הדפיס בתרמ"ט בסוף ספרו של חמיו אמרי יוסף.

ספרו הראשון הוא שו"ת קב זהב ח"א, מונקאטש, קאהן־קליין, תרנ"ט, פו ד'. בהקדמתו מסביר את שם הספר, כי הוא גימטריא של שמו דוד צבי, וזהו רק קב אחד מחידושיו הרבים בהלכה ובאגדה, אך בגלל היוקר מדפיס עתה י"ד סימנים בלבד.

המסכימים: ר"י שמלקיס (נודע לי זה ימים כבירים, בהיות עוד מכון שבתו בעיר פרעמשלא יע"א לת"ח מובהק ומוסמך, וכמה פעמים היה לו לפני מהלכים בפלפולא דאורייתא, וראיתי כי הוא גברא דמרא סייעיה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא); ר' יהושע מדזיקוב (כמה וכמה פעמים דברתי עם כת"ה, ומצאתי כי מלא הוא על כל גדותיו בבקיאות נפלא); ראה"ל הורביץ מסטרי. בתחילת הספר דן על פירוד בקלויז חסידים בפרמישלא, ואח"כ בסי' ב' קונטרסו על מצות לא תשנא את אחיך בלבבך, וגדרי תוכחה וקנאות. בסוף הספר כמה מחידושיו.

מפתחות והגהות, ד"ת מחמיו, ושתי תשובות מר' יצחק חריף ומרי"א ארנברג. בתרע"ב ההדיר בסאנוק את הספר קול הרמ"ז של חו"ז, והוסיף לו כמה מחידושיו.

מנחת סולת, על ספר החינוך עם הפנים כדוגמת המנחת חינוך. בגלל יוקר ההדפסה הוציא לאור רק חלק ראשון מתוך חיבורו הכולל, על מ"א המצוות הראשונות עד פרשת משפטים, בילגוריי, נטע קראנענברג, תרצ"ד, 314 עמ'. הוא מביא בו כמה פעמים מהערותיהם של תלמידיו. חלק שני מפרשת משפטים עד ויקרא, מצוות מב-קיד, נדפס בלובלין, עוזר צוועקין, תרצ"ז, 240 עמ'. בראשו כמה הערות בעניני אגדה שונים. בסופו ט"ז תשובות לאלו שהעירו לו על ח"א, וביניהם לר' יצחק ענגלסברג מתלמידי יח"ל (ז). היו עוד ה' חלקים שלא נדפסו. בן בתו הרב פנחס הירשפרונג ממונטריאול, הוציא לאור מחדש בדפוס צילום את שני החלקים. ח"א בניו-יארק ומאנטרעאל, גלעד, תשי"ף, עם שער נוסף, וח"ב בתשל"א. ליקוטים מהספר נדפסו בסוף מנחת חינוך השלם.

היו עמו בכתובים עוד שו"ת ושלושים ספרים ברוב מקצועות השי"ס, ורובם נשרפו ע"י הנאצים. נינו ר' דוד צבי בטורונטו (ב"ר חיים מקומרנא הי"ד, ב"ר יעקב, ב"ר חיים בנו) עומד להדפיס ספר של חידושים ששמע ממנו על התורה.

ר' יוסף משה זהמן ת"ח בצאנז חדש, בה התישב משנשאר בתרפ"ח את בתו של ר' נפתלי נאטעל.