ר' פנחס מנחם מנדל הכהן זינגר ב"ר שמואל
רב בלענטשין, מורה צדק בוורשא ואב"ד דזיקוב ישן
מדזיקוב ישן (תרל"ב–תש"ב)
נולד בטומשוב לובלסק לאביו הדומ"ץ ר' שמואל, בנו של ר' ישעיה מקינצק ונכדו של ר' משה חריף מוורשא מחבר אגרת הקודש שבסוף ספר דעת משה, ב"ר טוביה אב"ד שצ'קצ'ין, ב"ר משה אב"ד שדה חדש (נייפלד), ב"ר צבי הירש אב"ד זאריק ולמעלה בקודש. האבא היה מגדולי בעלי ההוראה, תמיד ראוהו יושב ולומד, איש אמת, מצניע לכת, וירא שמים גדול. סמך לשולחן חמיו, ומלא כרסו בנגלה ובנסתר. בנו כותב עליו שכל יום מסר נפשו בתפילתו ביראה ובאהבה, ומיד אחר־כך נאלצו להחליף את בגדיו שנתלחלחו מרוב זיעה. הסתופף בצל הרבי מרוזין, השר שלום והדברי חיים. האמא היתה טעמא בלימא שנקראה טעמעריל, בת בתו של ר' דב בריש מייזליש מראווא ב"ר אריה ליב בן בתו של ר' דוד צבי אוירבך מקרמניץ ומוהילוב, והתיחסה אל השו"ך, המגלה עמוקות והרמ"א. נודעה בצדקותה, ולבשה טלית קטן. נשאה עליה את דאגות הפרנסה, ופתחה חנות לאבנים טובות ואח"כ לאריגים. האריכה ימים אחרי בעלה, ונפטרה בראשית מלה"ע הראשונה בת יותר משמונים.
בבית כזה גדל ר' פנחס מנחם. מנעוריו התבודד בלימודיו, ולא היה איש חברה. לא רצה לדעת פולנית ורוסית, ולא הכיר בצורת מטבע, עד שיצא לו שם של בטלן. דיבר בזלזול על אחיו הבכור ישעיה שנישא לרוהטין, ונעשה סוחר עשיר. אח נוסף שמעון נפטר בצעירותו, ושתי אחיות נישאו להונגריה. בצעירותו חיבר "רצוף אהבה" — פירוש על הסידור. נשא את בת־שבע בת ר' יעקב מרדכי זילברמן אב"ד בילגוריי שהיה סגור כמותו. הצטער בהתפקרותם של בניו יהושע ויצחק (ורשבסקי) הסופרים בארה"ב. תלה זאת בחמיו המתנגד, אע"פ שנסע אל המגיד מטריסק. נחת היתה לו רק מבנו הצעיר ר' משה, ממלא מקומו כרבה של דזיקוב-ישן.
בגיל צעיר נתקבל בתרנ"ו כרב בלענטשין שליד וארשא, וחיבר שם את ספריו על מסכתות ברכות, פסחים, ביצה קידושין וע"ז, צדקת חכמים וצדקת רש"י. הידר במצוות, ופיזר לצדקה. נמוך קומה, יפה תואר, שערות שחורות, זקן אדום, ועיני תכלת. זמן מה היה ר"מ בישיבת רדזימין, וסופרו של האדמו"ר רבי אהרן מנחם מנדל גוטרמן. לפני תר"ע עבר לוורשא אליה נקרא תכופות בגלל פקחותו לדיני תורה מסובכים, ונעשה מו"ץ ברחוב קרוכמלנה.
בשותפות עם המו"ס ר' משה ליפשיץ הדפיס שם בתר"ע את ספר נטריקן שכתב הפמ"ג בתקנ"ב בפפד"א, וכעת העתיקו מכתב־יד שמסר לו ר' ישראל הכהן גרוצינסקי מטומשוב, וצירף בסופו את תולדות המחבר שכתב קרובו רצ"י מיכלזון. במהדורת הצילום ירושלים תשכ"ד, נדפסו "תולדות יוסף" בהתחלה. כמו־כן הדפיס אותה שנה בדפוס חנוך העניך פאלמאן בפיעטרקוב, דוגמא מספרו מגדים חדשים עמ"ס ע"ז, חידושים וביאורים על כל דף, 57 עמ'. הובא לדפוס ע"י ר' שלמה גבריאל מרגליות מוורשא ב"ר מרדכי זאב אב"ד קאלביעל, ולפי עותק אחד ע"י בימ"ס ר' אברהם יוסף קליימן בוורשא. המסכימים: רבי אהרן מנחם מנדל מרדזימין; חמיו אב"ד בילגוריי; ר' נחמיה אלטר ב"ר שמואל וויסוקינסקי מרדזימין; ר' פתחיה הורנבלס מוורשא בתרס"ט; רצ"י מיכלזון. בראש הספר הקדמה בה רושם את יחוסו, ופתיחה מדיני קריאת שמע, בה מזכיר את ש"ב רמ"ז מחי"ס קול הרמ"ז.
אחרי שחמיו נפטר בתרע"ה בלובלין, התישב בבילגוריי ועסק כל היום בתורה. משלא מצא לפרנסתו, קיבל עליו לפני תרפ"ו את רבנות דזיקוב ישן. שם חיבר את ספרו אבני זכרון עמ"ס ברכות שאולי לא נדפס. נפטר ונטמן שם, ובטעות נמסר כי בפרוץ המלחמה גלה לסיביר, ונפטר שם בשנת תש"ב לערך. אשתו נפטרה בתש"ג בדז'מבול.
לעקסיקאן, תרפ"ו, 1084; הצדיק רבי יצחק הכהן הוברמן, חורבן בילגוריי, 189–188; פנת יקרת, 132–129; משה גורזיצ'נסקי, ספר זכרון של טומשוב לוב., 165–164, בנו יצחק באשעוויס (על שם אמו), 183–180, ובכמה מספריו.