ר' שמואל אברהם ב"ר אשר אנשל יצחק זלטנריך

מטשקובה (תר"ע–תשמ"א)

בנו ותלמידו של ר' אשר אנשל יצחק אב"ד ודוביצה. מנעוריו ניכר כבעל מוח חריף, מזג טוב ומידות נעלות. חיבה יתירה נודעה לו מרבו רב"צ מבובוב שהצביע עליו בפני הבחורים כדוגמא לבן עליה. בתרפ"ד קראו ללמוד בבובוב הוראה, בסגל חבורה מצוינת אצל הדומ"ץ ר' ליבוש הרצוג. למד בה גם ר' אלקנה זוברמן, ואף האדמו"ר הצטרך לפעמים לשיעור. בבובוב אמר שיעור חו"מ לפני בחורי הישיבה, והאדמו"ר הרבה לשלחו לטורנא לשוחח בד"ת עם ר"מ אריק. נסמך להוראה מר"ש פירר מקראס ורש"א מילר מלאבאווא. נשא את רבקה תחי' בת ר' אריה הלברשטם רה"ק בגורליץ, וסמך על שולחנו. בביתו התוודע אל גדולי ישראל שהתאכסנו אצלו, והמשיך להשתלם בתורה. בשנת תרפ"ח נסע לאספת הרבנים בלבוב. האב"ד ר' אלישע הלברשטם שיתפו בעניני דת ודין, וכן השתתף בביה"ד ובבוררויות מכל הסביבה. השתתף בהלבנון, א, תרפ"ח, סי' יא. בשבת ויצא תרצ"ד נתקבל לאב"ד טשקובה, וניהל את עדתו החסידית בה היו הרבה ת"ח וגבירים מחסידי רדומסק גור וטשכוב, וישיבת "כתר תורה" של רדומסק. הבחורים המבוגרים למדו בישיבת הרב, ופעם בשנה נסע לבחון את התלמידים בקיבוץ הגדול בישיבת סוסנוביץ, והתידד עם ראש הישיבה ר' משה'לי חתן האדמו"ר מרדומסק הי"ד. בידידות היה גם עם רד"ב ויידנפלד אב"ד טשבין הסמוכה, ועם האדמורי"ם הי"ד מקרימילוב, וחנטשין שגר בעלקיש. בגזירות השחיטה בתרצ"ז נקלע לקשיים רבים, ובגלל הצימצום הדרסטי הספיקה ההכנסה לתשלום שכר השוחט בלבד ולא לרב. שימש כרב צבאי להשבעת החיילים היהודיים, וההשגחה על הכשרות עלתה לו במאמצים רבים.

באלול תרצ"ט כשעננים התחשרו באופק, ביקר בקרעניץ בה היו האדמורי"ם מרדומסק ומבובוב. בשובו לטשקובה הסמוכה לגבול הגרמני הזהירוהו התושבים כי חייו בסכנה, כי יש מוסרים ששמעו את דרשותיו לצבא הפולני. במקלו ובתרמילו עוב ברכבת האחרונה יום לפני פרוץ המלחמה. המשיך ללבוב אחרי שנבצר ממנו להגיע לגורליץ אליה ברחה רעיתו. בעת השלטון הרוסי נאלץ להסתתר בגלל שמירת שבת, וכדי שלא להישלח לסיביר. סבל מאד אחרי הכיבוש הנאצי, ובסוכות תש"ב הלך לברך על האתרוג היחיד שאצל ר' ישעיה מטשכויב-קראקא. אחרי שנחטפו אחיו להריגה שכר איש גסטפו להסיעו לבוכניה, אבל הוא הורידו בטרנוב. נסע אל משפחתו לגורליץ, אך בגלל היריות שם על יהודים עבר לבובוב, וכשראה שהמצב שם יותר גרוע נמלט לבוכניה. כשחיסלו שם את היהודים ניצל בנס, והצטרף אל משפחתו בוליץ'קה. בתלאות מרובות הבריחו את הגבול לצ'כיה, כשהם שוכבים תחת מדף במשאית שהובילה פחמים. מהעיר פרעשוב המשיכו להונגריה. בסכנה רבה עברו דרך קאשוי לאויהעל, ושהו בה כמה חדשים אחרי שנתקבלו ברוב כבוד ע"י האב"ד רד"ד מייזליש ובני קהילתו. משם המשיכו לבודפשט, ועם הכיבוש הנאצי הבריחו בתמוז תש"ד את הגבול הרומני לטעמעשואר, ודרך גרוסוורדיין ואראד הגיעו לבוקרשט.

אחרי השחרור נרתם לפעולות הצלה, וסייע גם להרב מסקולען. נמנה על חברי ביה"ד לעניני עגונות מיסודו של רח"מ רולר מניאמץ, מיסדי אגודת הרבנים הפליטים, ומנהלי ישיבת מאור הגולה לפליטים. בתש"ז עבר לפרג, וכשנתברר לו שבשלטון קומוניסטי לא תוכל הישיבה להחזיק מעמד, שהה ג' שבועות ברומא להשיג לתלמידים ויזות מעבר. בתש"ט הסכים שם על שו"ת שאילת יצחק קמא, ובסי' סח הערותיו על דברי המחבר. באותה שנה היגר לאנטורפן, ייסד שם את בית דינו, והתחבב על כל החוגים החרדיים בעיר. רכש לו שם מעריצים רבים שראו בו את רבם. בתשי"ב ביקר בארץ, והתוודע אל גדולי הדור שבה. למרות כל ההפצרות להשאר באנטורפן היגר בתשי"ג לארה"ב, והתישב בוויליאמסבורג. אחרי פטירת רמ"מ הלברשטם האדמו"ר מסטרופקוב בתשט"ו, נתקבל כרב קהילתו "דברי יחזקאל". השמיע שם שיעורי גפ"ת ודרשות אגדה, והתחבב על כל יודעיו. חלק מפלפוליו ותשובותיו נדפס בסוף ספר ילקוט הפלאות שהביא לדפוס בתשל"ג, ובקובצי המאור וכרם שלמה.

עד מהרה תפס מקום נכבד בין רבני המדינה, ומרבים להתייעץ עמו בעניני הלכה וציבור. חבר הנהלת התאחדות הרבנים ויו"ר ועד הכשרות. דחה הצעות רבנות שונות. שמו הטוב הולך לפניו כפוסק מומחה בעניני אהע"ז וחו"מ, ואף שופטי הערכאות מפנים אליו סכסוכים בין יהודים דתיים. ייסד ועד "תיקון ציונים" לסימון מצבות צדיקים וגידור בתי חתימות רבנים לאירגון שמירה בווילאמסבורג עלמין בפולין. פעולות חשובות בתחום זה נעשו ע"י ש"ב מר מ. יעקובאוויטש מקראקא ואחרים, וכן גם שיפוץ ביהכ"נ ע"ש הרמ"א שהיה מט ליפול. האדמו"ר מסקווירה אמר בשם אביו זצ"ל שרואה בו מלבד גדלותו כרב, דוגמא של חסיד אמיתי. נפטר אדר תשמ"א.

גולת הכותרת של פעולותיו הוא מכון להוצאת ברכי קובץ הפוסקים על חו"מ, דוגמת אוצר הפוסקים על אהע"ז, והוא המיסד, המארגן, העורך, וכותב ההקדמות. עד עתה הופיעו על הלכות דיינים, כרך א, סי' א-יז, דפוס סענדר דייטש, תשכ"ט. מעבר לשער רשימת הרבנים המשתתפים. בסוף מפתחות, רשימת המקורות ותודה למסייעים; כרך ב, סי' יח-כד, תשל"ב; כרך ג, סי' כה-כז, עם הסכמות רבי יואל טייטלבוים, מח' רבי שמואל ערנפלד ממטרסדורף ורבי משה פיינשטיין; כרך ד, סי' כח-לג, תשל"ט; כרך ה, הלכות עדות, סי' כח-לב, תשל"ח.

ילדיו: א. הילדה חנה, נפטרה ח' תשרי תרצ"ד; ב. שינא פיגל זו' הרב שמחה בונם ערנפלד, העומד לימין אביו כר"מ בישיבת "חתו סופר". חבר מערכת הקובץ עם התורה של צעירי אגו"י. ילדיהם: 1. ר' דוד אריה חתן ר' שמואל יהודה סטמפל מלונדון; 2. מרים זו' ר' נפתלי גן-צבי מכולל לייקווד; 3. שרה הענטשא; 4. אשר אנשיל מנחם; 5. עקיבא; ג. הרב יצחק חיים ר"מ בישיבת חתן סופר, חבר מערכת "קובץ הפוסקים", ובעל שימוש בבית דינו של אביו.

במסיבה השנתית לטובת כולל חיבת ירושלים לעדת גאליציען בברוקלין תשל"ז. משמאל לימין: האדמו"ר מבלוזוב רבי ישראל שפירא, רש"א זלטנרייך מטשאקובה (נואם), האדמו"ר מבאבוב, ר' שבתי שטורם ד"ת ממנו בכרם שלמה, שבט-אדר תשל"ט, לב-לז. בטובו שלח אלי פרטים רבים על המשפחה. נשא בלומא בת רבי ישכר ריש רובין האדמו"ר מקרסטיר, וילדיהם: מאיר יוסף דוד, שרה לייצא, הינדא חנה, אריה יהושע ברוך, ישעיה, אשר אנשיל מנחם, פנחס ישראל.