מזולקווא (תקס"ו–תרט"ז)
נולד בברודי ביום ד' כ"ח חשון תקס"ו, לאביו הגביר ר' מאיר. מילדותו ניכר בחריפותו ובכח זכרונו. בגיל חמש ידע בע"פ את התנ"ך. בגיל י"א למד אצל ר' רבי צבי הירש חיות צבי הירש הלר, וכן אצל ר' זנויל הלר מפשמישל, ר' זאב וולף פרנקל מפשוורסק, ר' אפרים זלמן מרגליות שהסמיכו, ור' אלעזר לנדא (שני אלו נסעו עמו לזולקווא לפני קבלת הרבנות שם). עם זאת התענין במדעים לפי דוגמתו של אביו, ובגיל י"ג למד אצל ריב"ל. הושפע משי"ר בהיותו בברודי, והיה מקורב למשכילי העיר. שלט בשפות גרמנית, צרפתית, איטלקית ולטינית, והשתלם בהיסטוריה, גאוגרפיה, פילוסופיה ופילולוגיה. נשא את העסי ריבע בת הנגיד ר' שלמה פשיבוגרסקי ונכדת המעשה רוקח, נפטרה ביום כיפור תרט"ז.
בהמלצת הישועות יעקב נתקבל לרבנות זולקווא בער"ח אד"ב תקפ"ח. כאן עלה במעלות התורה, וכתב את חיבוריו הרבים. מיזג תורה והשכלה, התרועע עם רנ"ק ושמשון בלוך, והתכתב עם גדולי החוקרים בזמנו. התעניין בשאלות הכלליות של היהדות בזמנו, ושלח לשלטונות תזכיר בדבר שיפור תנאי היהודים. כמו־כן תמך בהעסקתם בעבודות חקלאיות. נענה לצו השלטונות שרבנים יהיו בעלי השכלה, ובתר"ז קיבל מאוניברסיטת לבוב תואר מגיסטר, אחרי שהצטיין בבחינות בפסיכולוגיה, לוגיקה, מטפיזיקה ואתיקה. היה הרב הראשון והיחיד שעשה זאת אז. נסע פעם לפדובה לבקר בספריות, ותירגם לעברית את קטלוג די־רוסי. מקצתו נדפס ע"י בנו ב"המבשר".
משכורתו מהרבנות לא היתה גדולה, ואביו תמך בו. עם זאת היתה זולקווא קטנה ומצומצמת עבורו, ושאף לעבור לרבנות עיר גדולה במערב. הרגיש גם שבגלל עול הרבנות אינו יכול לתפוס ישיבה. בשנים תקצ"ב ותקצ"ה השתדל לקבל את רבנות אובן־ישן, וכתב על כך לחתם־סופר. בתקצ"ג ניסה להשיג את רבנות פעשט. ידידו השר שלמה רוזנטל השתדל שיקבלוהו בבוניהארד, אך לא השתוה עמם בתנאי השכר. כמו־כן נכזבה תוחלתו לזכות ברבנות לבוב או ניקולשבורג, ובפראג העדיפו על פניו את שי"ר. דחה את הצעת קולומיאה, וכן זו של מטרסדורף, בגלל החשש שבטלטולי הדרך תינזק ספריתו הגדולה. בשנת תר"ח דרש בבית הכנסת הגדול בקאליש שבגבול פולין־גרמניה, בנוכחות הרב אליהו רגולר. כשנפטר שם הרב, נתקבל בתרי"ב על מקומו. כתב הרבנות המקורי נמצא בבית הספרים. שלוש השנים שכיהן שם היו המרות בחייו. סבל מהשלטונות הרוסיים, ומיחסם של החסידים. הם שאלו עליו את רמ"מ מקוצק, שאמר כי אין הוא מספיק לנטירת חומות היהדות בעיר ספר זו. מרוב צער חלה, והרופאים אמרו שהאקלים מזיק לו, ועליו לנסוע למרינבד. השאיר שם את ענייניו בלתי גמורים, ואמר לשוב לזולקווא. בדרכו נפטר בלבוב, ביום ה' בערב ל' תשרי תרט"ז. רבים מבני משפחתו נפטרו ממחלות לב בטרם הגיעם לחמישים, בגלל עומס עבודה ודאגות. בלויתו שהתקיימה בעש"ק, הספידוהו ליד ביהכ"נ הגדול דחוץ העיר השו"מ ורב"ז בלומנפלד, ובבית העלמין ר' יעקב יוטעס. בכתבי עת שונים נדפסו עליו כמה הספדים ושירי קינה. בספרו אלון בכות דף [ו-ז], מזכיר מו"ח שחיבר עליו קונטרס אגרא דהספדא.
היה דמות שנויה במחלוקת, בלכתו על חבל דק בין מחנות הרבנים והמשכילים. עמד בקשרי ידידות עם גדולי הדור, אף כי יש שהסתייגו ממנו. לא נראתה להם הדרך החדשה שסלל בדרך הביקורת, אם כי היתה במסגרת האמונה. בעל "לב העיברי" כתב עליו מרורות, ומה שכתב שהמהר"ם א"ש סרב להתכתב עם רצ"ה איננו נכון. מאידך לא נתקבל גם בקהלם של חוקרי חכמת ישראל בדורו, שזלזלו בו והתעלמו ממנו. בעיניהם נשאר רב מהטיפוס הישן שכוחו רב לו בפלפול. מלומדי גרמניה ואיטליה פנו אליו בבקשת נתונים על תנאי ארצו וחיי הרבנות.
ש"ב רבי שלום רוקח רבה של בלז סר למרותו כרב הגליל, אך לא הערימו, ולא החזיק מספריו בביתו. הם נפגשו בכנסים של רבני הסביבה שנערכו כמה פעמים. פעם קרא לרבי שלום לבוא להיבחן אצלו, והליכתו של הרבי בליווי אלפי חסידים הפכה מסע נצחון לחסידות, מבלי שהבחינה יצאה לפועל בסופו של דבר. בפעם אחרת נקרא השר בטעות לבוא אל רב הגליל, וכשבא בבוקר לפני התפילה, מצאו נח על הספה וקורא בספר גרמני. בשנת תר"ה תקפו המשכילים את רצ"ה, על שהזמין את השר שלום לזולקווא בכבוד רב, והסכים שיתפללו בביהכ"נ הגדול בנוסח ספרד. שמועה מוסרת שהחזיר אח"כ ביקור בבלז, ואף מסר קוויטל.
ילדיו היו סוחרים משכילים: א. ר' ליב-ליאון (זולקיב תקפ"ח — וינא תרנ"א). בנו ד"ר אדולף עו"ד בפודגורזע, חיבר ספר על תורת הדקדוק של שפינוזה, ברסלוי תרכ"ט, והוא חמיו של מוריץ סקלר היועץ המשפטי בסטניסלב; ב. ר' חיים- יואכים (זולקיב תק"ץ — למברג תרמ"ו). תלמיד ר' שאול הכהן קצנלזון מוילנא. אביו השיב לו בשו"ת מהר"ץ, ח"א, עא, ח"ב, א. ילדיו: 1. חנה אשת מכס בן אחיו שלמה; 2. ד"ר הרמן שנפטר תרפ"ח, רופא ראשי בוינא; 3. מרים אשת ד"ר אדולף שריטר; 4. סופיה אשת פרופ' סלומון פרנקפורטר (תרט"ז–תרפ"ו) מנהל ספריית האוניברסיטה בוינא; ג. ר' שלמה בברודי ולבוב; ד. ר' יצחק אב"ד ברודי; ה. ר' זאב וולף (זולקיב תר"ה – דנציג תרס"א). כתב בכוכבי יצחק, חוברות כט, לא. פרסם בהמבשר־הנשר קטעים מספרו של אביו סדר הדורות החדש. בבית הספרים נמצא כתב־יד ספרו תולדות הראב"ע, לבוב תרכ"ה, עם הקדמת גרץ. בנו ד"ר בנו שימש פרופ' להיגינה בבייה"ס הטכני הגבוה בברלין־שרלוטנבורג; ו. יטי שפרה (זולקיב תקצ"ז – למברג תרנ"ח), אשת ר' יעקב ב"ר מרדכי שפרכר מלבוב, אבי ד"ר מרקוס שפרכר מויען.
כל ספריו נדפסו בזולקווא אצל שאול דוב מאיר־האפער, ובסדר זה: מספד תמרורים על הקיסר פרנץ הראשון, תקצ"ה, טז עמ'. את ההספד אמר בתעניתּ אסתר בביהכ"נ הגדול עם דברי עידוד לעלית הקיסר פרדיננד, והוא נדפס על חשבון הקהילה.
תורת נביאים המכונה אלה המצות, תקצ"ו, 160 עמ'. ג' מאמרי הספר וי"ג פרקיו, להורות כי התורה נצחית ולא תשתנה לעולם, וכן עיקרים ויסודות בתורה שבכתב ובשבעל־פה. ערוך בשיטה מדעית לסתור את דעות המבקרים, ובמיוחד נסתרים דברי ישי"ר בספרו בחינת הקבלה. החת"ס קרא אותו בשבת והחשיבו מאד, וכן רח"ן דמביצר. בהקדמה המחבר מזכיר את יחוסו אל הרמ"א, הב"ח, הט"ז, הש"ך, הרבי ר' השיל, וכן השתבח בהתייחסותו אל ר' ליבוש הלוי איטינגא אב"ד לבוב, ר' חיים יונה תאומים אב"ד ברסלא, ור' דוד טעבל אב"ד ליסא. בקיץ תקצ"ז לערך הדפיס חוברת בת 26 עמ': הוספות לספרי, תשובה להשגות החת"ס בתשובתו (או"ח, רח). צורפה בתר"ב לספר דרכי הוראה, עם מכתב הצטדקותו של החת"ס מתקצ"ח, על שר' מרדכי ביסליכיס מדפיס את השגותיו על רצ"ה.
עטרת צבי, תר"א, נדפס גם בהמשכים ב"המגיד" תרט"ז. כולל ששה מאמרים: 1. דרוש נכבד על הפסוק כל כלי יוצר עליך לא יוצלח; 2. משפט ההוראה על כללי הפסיקה בב"ד הגדול, וכח ב"ד בתקנות וגזרות חז"ל. ר' איציק טאנעליס־האנדל הדפיס בוינא תרכ"ב ספר שערי בינה, ובו 9 שערי השגות נגד 9 פרקי ספר זה, ועוד 4 שערים נגד ספר דרכי הוראה. הדיין ר' משה כ"ץ מניקולסבורג כתב אליו שיסביר את דבריו שהם כאילו נגד המסורה, ומשלא נענה הדפיס נגדו בוינא תרכ"ג את הספר לחם שערים במימונו של הרב עזריאל הילדסהיימר, להצדיק את המהר"ץ; 3. תפארת למשה להגנת הרמב"ם – אותו העריץ מנעוריו – מקיטרוגי שד"ל ויש"ר, עם הסכמת הישועות יעקב מיום י' ניסן תקצ"ט (ובאמת כי הוא נגד כבודו לטפל דברים כאלו, אשר אינם כדאי להשיב עליהם... אותם אשר אין חפצים בדברי חז"ל, מה לנו עמהם); 4. דרכי משה בעניין הקודם, על תועלת ספרי הרמב"ם להשלמת חכמת התורה, הכיתות ישראל, ומאמר תפארת ישראל נגד עלילת הדם. הספר נכלל בראש הקובץ רבנו משה בן מימון, ירושלים תרצ"ה, ח"ב, עמ' א-עז, עם הערות המהדיר ר' יהודה ליב הכהן פישמן, וכן בהוצאת הרמב"ם, ניו-יורק תשט"ז, כרך א; 5. אגרת בקרת, על תולדות התרגומים, הבריייתות והמדרשים. נדפס נראה בנפרד בשנת ת"ר, במספר עותקים מצומצם. תורגם לגרמנית, והופיע בעתון אורינט בהמשכים. מהדורה חדשה נדפסה בפרעסבורג, שמיד, תרי"ג, מג ד', ע"י ר' יעקב יאקב בריל אב"ד קאיטיין, בתוספת הגהותיו והערותיו "מסגרת". המחבר בהקדמתו מבקש לכלול במקום המתאים כל מה שנוסף בינתים. בסוף הספר מכתב שכתב בתרי"ג מקאליש לאמשטרדם אל ר' גבריאל פולק. מהדורה צולמה מחדש בירושלים תש"ל. המהר"ץ עצמו חיבר תשובה "לקיים דברי האגרת" נגד בקורתו של שי"ר, ולא נדפסה; 6. מטבע הברכות, דיונים בשיטות הראשונים בנושא זה, עם מחקרי הלכה וספים: עטרת צבי.
דרכי הוראה, תר"ב, כט, יג עמ'. דן בהתנהגות החכמים, בהוראות ודינים ובעניני המנהגים, שאלות בהן עסקו משכילי הזמן, וסתר את טענות נקורתם. בהקדמתו עמד על זיקתו לספרי הרמב"ם שעל ברכיהם נתגדל.
הגהות המהר"ץ במסכתות ש"ס וויען, שמיד ובוש, ת"ר–תר"ט. בתר"ג מסר את חידושיו לברכות, עם הקדמתו. בזמנו היה זה חידוש שבש"ס נדפסה גם תמונתו, מעשה ידי הצייר שטעדלער בווינא. השר שלום התרעם על שהדפיסו את חידושיו, ופרסמוהו מחוץ למדינה. גם השו"מ התקיפו במהדורה חמישאה, יוסף דעת, כו. הספדו על המהר"ץ נדפס נדברי שאול, אגדות ברכות, עמ' טז. ההגהות נדפסו מכאן בש"ס וילנא ראם מתרנ"ב, אך אין על כל המסכתות. נכדו רצ"פ רצה להוציאן במהדורה חדשה עם הערותיו, וכבר הדפיס בספרי יובל על שלוש מסכתות. אין זה נכון שההגהות לוקטו מספרו מבוא התלמוד. חיבר גם הגהות על הרמב"ם, שו"ע, ושאר ספרים.
מבוא התלמוד, תר"ה, כט ד'. עוסק בכללי התלמודים בהלכה ובאגדה, בדרכי הלימוד והדרוש, תקנות ומנהגים. חשב להדפיס ח"ב, מעין מילון אנציקלופדי לתלמוד. ר' יוסף זכריה שטרן משאוולי דן בדבריו לפי הסדר, בספרו תהלוכות האגדות. מדפיסי ראם בוילנא לקחו מספרו זה את מבוא האגדות שלו, והדפיסוהו מתרל"ז ואילך במהדורות העין יעקב בשם: חדושי מהר"ץ. מהדורה שניה נדפסה בסידור חדש ובאותיות מרובעות ע"י הרב ראובן מרגליות, בלבוב תר"ץ לערך, 74 עמ', עם חלק מספרו שמות וכינויים בתלמוד המתיחס לדברי המהר"ץ, בשער מיוחד. הספר תורגם לאנגלית ע"י הרב יעקב שכטר מבלפסט, ונדפס בשם מדריך התלמוד לתלמיד, לונדון, ספרית מזרח ומערב, תשי"ב.
שו"ת מהר"ץ, תחילה ח"ב, אמרי בינה, תר"ט, לה"ד' מחקרים באגדות, ירושלמי, תרגומים, רש"י; תענית וענין בת קול, כהמשך לספרו אגרת בקרת; ח"ג מנחת קנאות, תר"ט, כב ד'. נגד החלטות הריפורמים בועידת ברונשוויג תר"ד, והיה מוכן אצלו כבר בתר"ה. אפשר שזהו הספר שנקרא גם: מגיד חדשות. מזכיר בו את ספרו: שיטת גיטין, מהדורה נוספת נדפסה בדעווא, מארקאוויטש עטר פריעדמאנן, תר"ץ, 100 עמ'; מאוחר יותר ח"א, תר"ו, עה ד', ע"ו שו"ת שרובן בעניני הלכה למעשה, וחלקן בירורים היסטוריים. התשובה האחרונה היא קונטרס עבודת מקדש בענין מקריבין אע"פ שאין בית. נגדו כתב ר' חיים נתנזון קונטרס אחרון, בספרו עבודה תמה, אלטונא תרל"ב. במהדורת כל כתביו נוסף ביאור ברמב"ם מכתב־יד. תשובות נוספות בשו"ת קבוצת הכסף כת"י בספרית מונטיפיורי באנגליה. חלק מכתביו הוחרם ע"י הרוסים כשנסע לקאליש, ובתוכם חיבורו: כיצד נכתבה המשנה. חלק אחר אבד או נגנז בארכיונים.
כמעט כל כתביו נדפסו בסידור חדש במהדורת כל ספרי מהר"ץ חיות, א-ב, ירושלים, דברי חכמים, תשי"ח, תצא; ־ תתרלו עמ'. עטרת צבי נדפס שם אחרי מבוא התלמוד. 5 כרכים מכתביו מסרה נכדתו אסתר חיות לספריה. פרסם גם מאמרים בכתבי עת שונים בעברית ובגרמנית, כגון ציון וליטראטורבלאט. כותבי תולדותיו רשמו אותם, וכן גם את הסכמותיו.
מחוץ לגליציה השיב בחא"א לר' בער אופנהיים מחבר שו"ת מיהו... בער (מז), ולערים: אובן־ישן — ר' פנחס ליב העלישוי דומ"ץ (ה); ברעסלוי — ר' מרדכי דב פרידנטל (יז, יח, לג); האג — מח' הרב ישכר בריש ברנשטין (נ); וינא — הרב אלעזר הורביץ (יג); זמושץ — ר' יעקב [רייפמן] משברשין (ס); זאקרטשין-פולין — הרב חיים משה הלוי (מא); טשנסטוכוב — הרב ישכר [וינגוט] (סא, סב); לונדון — רב הספרדים דוד מילדולה (מו); ליסא — ר' חיים משה לוונשטם חתן ר' ישכר מטשנסטוכוב (ע); מודינא — ר' דוד ליכטמן (ד); מאד — ר' דוד זכות (כ); מזריטש גדול-מעהרין — הרב יצחק צבי (אייזיק הירש) וייס (ג, מג); פדובה — הרב מרדכי שמואל גירונדי (א, יא, יב, לא, סז); פראג — ר' שמעון אויש (עב); ר' צבי הירש כ"ץ טעבעלעס (יד, כב-כד, עד).
תשובות אליו: אהלי יעקב, ו; האלף לך שלמה, או"ח, קלד (והזכירו גם בראש ספריו נדרי זרוזין ושנות חיים, ובספר החיים, עמ' נב, פא); חתם סופר, או"ח, נד, עט, קמ, יו"ד, ו, כח, רח, שלח בתקצ"ג; יד אלעזר, לב, לד, לו, עט בת"ר–תר"א; צלותא דאברהם, כא; שואל ומשיב, קמא, ח"א, קיג, רביעאה, ח"ב, עה בתר"י–תרט"ז; שערי בנימין, ו; דברי חן ותורת חן, א-ה, דפים עא-עג, פח:-צ, צו: בתר"ה–תר"ח. כמו־כן הזכירוהו בספרים: בית שערים, או"ח, כה; מטה אפרים, אלף למטה, שער ד, אות ח, ובעמ' 209; מנחת אלעזר, ח"א, כו, ח"ד, מט; קול אריה, יו"ד, נה. איגרתו אל רח"ן בספר זולקיב, 420-417.
כמה ספרים נתחברו לתולדותיו: א. ישראל דוד בית-הלוי, רבי צבי הירש חיות, תל-אביב תשט"ז, 132 עמ'. מסתמך בין היתר על התולדות כתר תורה שכתב יעקב בודק בכוכבי יצחק, תרי"ב ואילך, וקיצורן ב"המגיד" תרט"ז; ב. הרב מרדכי רוטנברג יליד תר"ף, דיסרטציה בעברית לישיבה יוניברסיטי, ניו-יורק תשכ"ג, 158 עמ'. דן באישיותו, שיטתו בחקר התלמוד, וגישתו ההלכתית לרעיון הלאומי; ג. המקיף ביותר הוא ספרו של הרב ד"ר מאיר הרשקוביץ, מהר"ץ חיות, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשל"ב, תקל עמ'. בספר סקירה מפורטת של תולדותיו, משנתו, ותוכן ספריו לפרקיהם. טרם הופיע החלק השני על משפחתו, ונספחים שונים. קדם לזה מאמר להערכת יצירתו ודעותיו, חכמת ישראל באירופה, ג, תשכ"ה, עמ' 187-165.
מדינה וחכמיה, 102–101; מליצי אש, ב, תשרי, קג-קד; נ"מ גלבר, ספר ברודי, 201, 254, 287, ספר זולקיב, 144, 167–156; קרסל, לכסיקון, א, 781; צ.מ.ר., אנציקלופדיה עברית, יז, 351; לא נותקה השלשלת, 430-427.