ר' פנחס (פינילה) ב"ר מרדכי טברסקי

מאוסטילה ופשמישל (תר"ם–תש"ג)

נולד בשנת תר"ם כבכור לאביו רבי מרדכי מרחמיסטריבקה (חתן רבי דוד מטולנה, ובזיוו"ש נשא את נכדת רבי משה מסלאוויטא ב"ר פנחס מקוריץ). אחרי המהפכה עלה לירושלים. במאורעות חוה"מ פסח הכוהו פורעים ערבים בהיותו בן שמונים, ואחרי ששכב חודש חולה נפטר בל"ג בעומר תרפ"א (ד"ת ממנו בספר דברי אהרן (הויזמן), קט. מכתבו לעזרת תורה, זכרון בספר, 160. עליו ועל ציוריו: המודיע, י"ט כסלו תשמ"ג, ז), בנו של רבי יוחנן מרחמיסטריבקה. גדל אצל זקנו שהיה סמל של צניעות ישרות ואצילות, ואח"כ אצל אביו שאמר עליו שנועד להיות גדול בישראל.

המלצת רבי פנחס טברסקי מאוסטילה מערב שבועות תרצ"ב, אל הרב הישיש הרב יוסף שטראזבערג, להשתדל שירש אל הרב אברהם חיים דוד סופר נשיא כולל גליציה עבור הסגי נהור אל הרב אברהם חיים דוד סופר נשיא כולל גליציה, עבור הסגי נהור ... של שירשוהו לעלות לארץ להצטרף אל בניו.

נשא בשנת תר"ס את חנה רחל בת המהרי"ד מזיווגו הראשון, ובתרס"ב עבר לבלז בה ישב חצי יובל שנים. כאן נתבצר לו מקום גבוה, והביטו אחריו בהערצה וביראת כבוד. תיארוהו כ"אבן שואבת לבבות במראה פניו בלבד, באור זיוו ואצילות הופעתו, בדבקות רגשותיו, שנינות שכלו וחן שיחו". ראוהו כדמות קדומים של קדוש מרחם הגדל מנעוריו בבית ספוג תורה וירא שמים, ומני אז מתבודד מן הבריות, מסוגר בחדרו עטוף בטלית ותפילין, עוסק בתורה ובעבודה יומם ולילה ללא כל שיחה בטלה כשרגלו האחת על הכסא והשניה על הארץ, ישן ביממה שינה חטופה רק שעתיים בבגדיו, ריהוטו דל, אכילתו בצמצום, ומעותיו מפוזר לצדקה. באישיותו השלוה ודיבורו המתון, בבגדיו ובסלסול פיאותיו, (מתוך קובץ שונה הל...)

היה ניגוד גמור לאוירתה ההומיה של בלז, ועבודת השם שלו כאש עצורה בעצמותיו בקול דממה דקה. תורה שלמד בסתר הכריזה עליו בגלוי, בקירון אור פנים האפוף הוד של קדושה. אלפי החסידים המגיעים נכנסו להיפרד גם ממנו, ונודע כחוזר על תורות חמיו, ומספר נפלא של סיפורי חסידים. זקני ירושלים מספרים בחרדת קודש על ביקורו בעיר אצל אביו בשנת תר"ף לערך.

נסמך ממהר"י שמלקיס שהפליג את חריפותו ובקיאותו. בעניוותו הסתיר את למדנותו, ולא רשם את חידושיו. מקובל על אדמורי"ם וגדולי תורה, ובידידות מיוחדת היה עם מהר"ם שפירא. כמה קהילות הציעו לו את הרבנות, אבל רק בתרפ"ג הסכים חמיו שייענה להצעת אוסטילה בווהלין. בשנת תרפ"ז עבר לשם, ועל שמה נקרא.

המשיך שם בלימודי הנגלה והנסתר באין מפריע, אבל אט אט החלו יהודים להבחין ביקרת ערכו, ונהרו אליו לשחר פניו. אביו שעלה לארץ לא הניח לו עדת חסידים, וכשהחל לנהוג כאדמו"ר — רכש המוני חסידים בזכות עצמו. לפי דרישתם שב לגליציה בשנת תרצ"ב, והשתקע בפשמישל.

תפס בה מקום נכבד בקרב כל החוגים, התענין בצורכי ציבור, ועודד את עסקני אגו"י בפעילותם. כמנהג אבותיו נסע למקומות מגוריהם של חסידיו לחזקם.

בכניסת הנאצים חיפשוהו כאחד ממנהיגי היהדות, ובלבוש יהודי פשוט עבר לסמבור, בה התחבא כשנתיים וחצי מבלי להתגלות. המשיך SALMEN LIPIS TEITELBAUM Primarius Sighetul-Marmaţiei (Romania) הזמנת הגה"ק מראצפערט לנישואי נכדתו יוכבד רבקה ביום י' בתמוז תרפ"ח בסיגט, עם ר' יוחנן טברסקי בנו של רבי פנחס בהתמדת התורה והנהגת החסידות כפי היכולת, ופעל לסייע למשולחים לסיבור. שימשו באותה תקופה ר' מאיר לאמעט, ואת זכרונותיו העלה בהקדמה לספרו של זקנו שמן המאור שההדיר בברוקלין תשמ"ג. באקציות השונות נתפסו להריגה רוב בני משפחתו, ואותו שחררו בהשתדלויות מרובות. בחודשיו האחרונים חלה בטיפוס והחלים. ביום ד' ט' ניסן תש"ג נורתה הרבנית בבית העלמין לתוך קבר אחים עם עוד תשע מאות יהודים. באקציה של שבת י"ז אייר נתפס עם בנו הצעיר, האדמו"ר מבוקובסק ויהודים נוספים. הם נשלחו לתאי הגזים בבלזיץ, ונספו שם כנראה ביום י"ט אייר הי"ד.

ילדיו היו עמוסים בתורה וירא שמים, ופרט לאחד היו עמו בסמבור עד שנספו: א. ר' ישעיה משולם זישא, חתן המהר"א ותלמיד זקנו המהרי"ד. נספה עם ז' ילדיו, והראשונים בהם: ישכר דוב, מרדכי, אליעזר ליפא, בת; ב. ר' דוד'ל. נשא את פעסיל בת ר' נפתלי ט"ב מנירבאטור. נספו עם ג' ילדיהם, והראשון בן; ג. ר' זאב וולף (ווע לוועלי). נשא את לאה בת ר' יהושע ה"ש מדולינא. נספו עם ב' ילדיהם; ה. ר' אלכסנדר מאיר חתן ר' שלום רוקח האדמו"ר מליביטשוב וב' ילדיהם; ה. ר' יצחק'ל. נתארס ללינסק; ו. ר' יוחנן. נשא את יוכבד בת העצי חיים, וגר במוזשאי שבהונגריה. בזמן המלחמה היה בלבוב, ונספה עם ילד אחד. שרדה רק: ז. טריינא (טראני) וז' רבי יעקב יוסף טברסקי האדמו"ר מסקווירא בארה"ב, נפטר ביום ב' ניסן תשכ"ח.