מפריסטיק ורימנוב (תק"ה–תקע"ה)
נולד בשנת תק"ה בניישטט שבפולין (וי"א באשכנזי), לאביו ר' יוסף חריף טורם (ולא טארום), ולאמו ליבא. קבלה בידי נכדיו שהיה נכד הט"ז, ור' נתן שפירא ב"ר ישכר דוב ב"ר ליב ב"ר שלמה אב"ד סטנוב בן המג"ע. י"א כי ר' יוסף מעיר חדש היה אח"כ אב"ד פינטשוב, ברי"ל אב"ד שידלוב וקראקא נכד המג"ש. י"א שהיה פונדקי, או שאביו נפטר לפני לידתו ואח"כ אמו בהיותו בן שנתיים, ונתגדל בהמבורג. לפי מסורת במשפחה היה אדמוני. בגיל י"א ראה את פני המגיד ממזריטש. רווחו סיפורים ששוטט במדינות, והגיע גם לספרד בה סעד אצל אחד מהאנוסים מתחת לארץ. נדד לישיבות, והיה תלמיד מובהק לרבי שמלקא בניקלשבורג. שם נתפס לחסידות בהתידדו עם החווזה מלובלין והמגיד מקוזניץ, ונקרא עמם מג' אבות החסידות. י"א שלמד בברלין בבית המדרש של ר' דניאל יפה, ושקע בלימוד האלפס. כשבכבה בדמעות שליש שיזכה להגיע לשלימות, בא אליו הרי"ף בחלום והורהו שישיג זאת כשיסע לליזנסק. עבר אל הנועם אלימלך, ונעשה תלמידו המובהק. י"א שבא אליו מהונגריה לבוש בגדי צמר (אהל אלימלך, אות קעא).
עבר לפריסטיק (י"א כאב"ד) משנשא אשה משם, ועל שמה היה נקרא. סיפרו שהיה זה אחרי שנשא חן בעיני יהודי מפריסטיק, שראהו לומד בברין לאור הלבנה. עסק בתורה ועבודה בפרישות ובסיגופים. למורת רוחו של חמיו שרצה שיתגרשו, וכשראה שבתו אינה שומעת לו, הדיר אותם מנכסיו. הם חיו בדוחק ובמחסור נוראים, ועם זאת לא נמנע מללכת אל צדיקים. ביקר גם אצל ר' ברוך ממזבוז ובעל הדגל. שימש כבעל תפילה שחרית בראש השנה אצל הנו"א, וכבר שם ראו את כח קדושתו וראיתו הנסתרת. כשנפטר רבו חילק את כוחותיו לתלמידיו, ורמ"מ קיבל את הנשמה שבמוחו.
אט אט נתפרסם לרבים, ונהרו אליו אפילו ממרחקים עשרות רבנים ואדמורי"ם דגולים, ואלפים מהמוני העם שהסתופפו בצילו, אף כי הוא שאף לגדל בני עליה. כבר בתקס"ג בא רמ"מ רובין מליסקא לבקש את ברכתו. לשולחנו היו סמוכים רבנים רבים, ובראשם הרב הישיש (זילברשטיין) מהולשיץ, רבני לנצוט, דוקלא, זבורוב, דומ"ץ ואב"ד הומנא (ר' יעקב שפירא שנפטר ביום כ' ניסן תקפ"ח — החסידות, 174) עם הנגיד ר' משה הומנר ורבי קלמיש לנצוטר. הסתופפו בצילו גם הצדיקים: ר' אברהם מרדכי רימלט מדוברומיל, ר' אליעזר מדזיקוב, ר' אשר ישעיה מרופשיץ, ר' זלקא מצאנז, ר' יהודה צבי מרוזדול, ר' יהושע מדינוב, ר' יחזקאל פנט מקרלסבורג שרשם מפיו את הספרים מנחם ציון ודברי מנחם, ר' יעקב בעל מלא הרועים, ר' יעקב ריינמן מנרול, ר' מאיר בעל אור לשמים, רמ"מ בעל שובע שמחות, ר' משה מסמבור, ר' משה מפשוורסק, ר' נפתלי צבי מרופשיץ, ר' פייביש מזברז, רצ"א מדינוב, רצ"ה מזידיטשוב, משרתו רצ"ה מרימנוב שעליו אמר שלא בא לעולם אלא בשביל לתקן נשמתו, ר' קלונימוס בעל מאור ושמש, ר' שלמה יהודה ליב מבוקובסק ולנטשנא, ר' שמעון מירוסלב. כמו"כ נסעו אליו היהודי הקדוש ור' בונם מפשיסחא, ר' ירמיה ור' יעקב שהיו אמורים למלא את מקומו ברימנוב, ור' שלום מכפר ידובניק שליד בוכניה.
נחשב מראשי צדיקי דורו, ובעל השפעה רבה על יהדות גליציה. סבל רבות מהמתנגדים, ופעם אף נאסר ברישא עם החוזה מלובלין וראי"ה מאפטא, עד שהשופט שיחררם בראותו את עוצם קדושתם.
המגיד מקוזניץ אמר עליו שהוא שקול ועולה כנגד כל צדיקי הדור, ונקרא מנדל כי הוא אישון בת עין של ישראל. החוזה מלובלין אמר עליו שהוא מקור היראה, ודומיה שררה בשולחנותיו. הבני ישששכר סיפר, כי הנשמות באו אליו מהעולם העליון אחרי שהמגיד מזלוטשוב החמיר בדינם בחטאת נעורים, וכשפעל למענם באו שוב להודות לו. נודע כבעל רוה"ק ופועל ישועות. ר' פינחס בן אחיו סיפר לר' אהרן מרקוס מופת, כיצד נגלה אליו דודו בחלום להצילו, אחרי שנתברך ממנו בהיותו בן חמש. גם גויים באו להתברך ממנו. דיבר עמם פולנית, וידע גם גרמנית. בברכתו נתרפא באורח מופלא האציל הפולני הסופר דרבסקי.
בתקנ"ה לערך עבר לרימנוב בה היו טמונים הצדיקים ר' שכנא ור' בונם, ועל שמה נקרא לדורות. תחילה לא עלה השינוי יפה, וחזר לפריסטיק. בינתיים בא גם רבי יצחק מרדיוויל לגור ברימנוב, ומשנאלץ לעזוב בגלל התנגדות בני הקהילה, בא רמ"מ בתקס"ז לערך להשתקע במקום. עמד על משמר ענייני היהדות לבל יפרצו בהם. גדר בסביבות עיירתו את כניסת מלבושי האופנה החדשים, עיוות המידות והמשקלות, שמירת השבת, תפילה בציבור, הליכה לערכאות, תזמורת בחתונות, וקמחא דפסחא שיטפל בה אדם אחד בהשגחת הרב. נשתמר נוסח י"ג תקנותיו על כך משנת תקע"ה, כפי שהועתקו מפנקס הבקור חולים בתרס"ט ע"י ר' יואל משה מרגליות מרימנוב. פיקח על חבורות הצדקה במקום, והקפיד על מליני המת בגלל דרישות תשלום. נסע לכינוסי צדיקים לחיזוק הדת, והיה נשיא מעות א"י.
מימיו לא החסיר תיקון חצות, אחרי שנימנם קצרות מתוך לימוד. כל יום למד בעיון י"ח דפי גמרא עם רש"י ותוס', גם בערב פסח, והזהיר את חסידיו ללמוד גפ"ת בעמקות. הרבה בחלוקת צדקה. ברימנוב נשתמרו כמה מנהגים שהנהיג, ובספרי הפוסקים מובאות כמה הלכות בשמו. בתקע"ג נמנה על הצדיקים שקיוו לנצחון נפוליאון. יהודים סיפרו על כך, כי הקיסר ראהו בנצחונותיו בדמות יהודי אדמוני לפניו, ורק במערכת מפלתו לא ראהו. עם שני חבריו התעצם בתקע"ה להביא משיח, ולא איסתייעא מילתא. אחרי פסח נחלשו כוחותיו, ובנוכחות תלמידו רנ"צ מרופשיץ נפטר ביום י"ט אייר תקע"ה (ולא תקע"ד), ונשתמר נוסח מצבתו.
ילדיו: א. ר' נתן יהודה אריה ליב הבכור; ב. ר' ישראל יעקב אב"ד בילקמין; ג. זו' אב"ד זילקובקה כבר בתקס"ג, כנזכר בשו"ת מראה יחזקאל, קד; ד. זו' ר' קלונימוס מלנצוט (החסידות, 178), אחיו של ר' שלמה זלמן מתלמידי הנו"א (אהל אלימלך, אות שלו). מנכדי רמ"מ גם ר' שלמה רייזנר אב"ד פלשטין; אסתר דבורה נינתו דור רביעי, זו' ר' משולם זישא לרנר נכד הנו"א; ר' משה ריף מסווידניק (זכרון עולמים שטרן, יז).
תורותיו לשבתות ומועדים קובצו בכמה ספרים.
מנחם ציון רשם תלמידו ר"י פנט, טשערנאוויץ, ר' משלם ב"ר שמעון אריה ז"ל הילללער, תרי"א, ב, ס' ד', בניר כחול. מעבר לשער מודעת המלבה"ד כי הכתבים לא היו לפי סדר הפרשיות, וסודרו כעת בציון מתי נאמרו הדברים. בהסכמת האב"ד ר' יצחק שמשון הורביץ-מיזלש כותב: נודע איש קדוש אשר היה בדור שלפנינו... שמעו שמענו כי נורא הוא, אשר יצא מנחם לעבודת המלך מלכי המלכים ית"ש... והיה רכב ישראל ופרשיו בהתפללו על כל איש מצוק, וכן שרובי תורותיו נאמרו (כ"ב שנה ברציפות או ארבעים) בעניני יציאת מצרים והורדת המן, כדי להוריד שפע ברכה לישראל. אחרי שמות דרושי הגדה, ובסוף השמטות וליקוטי נ"ך. פעם נוספת שם אחרי כן, נו ד', ובשלישית בזיטאמיר, דפוס ראי"ל שפירא נכד הרב מסלאוויטא, תרי"ז, 106 עמ', בלי ההסכמה. אח"כ בלמברג, דפוס ש.ל. פלקר, תרכ"ב, סד ד', ולובלין, דפוס ר' יעקב ב"ר שלמה נ"י הערשנהארן ור' משה שניידמעסער, תרל"ג, סד ד', בלי המודעה וההסכמה. מהדורת לעמבערג תרל"ג בלי פגינציה. מעבר לשער הנוסף הסכמות הייטב לב (הספר הקדוש והנורא), ורמ"מ פנט (בא לפני שהענפעלד מדפיס ממונקאטש, ונתתי לו במתנה להדפיס הכתבי קודש של אדמו"ר רמ"מ).
בהוצאה זהה שונה בשער: דפוס (ראז"ו סלט) ר' יעקב משולם ניק, תרל"ח. מהדורה בהירה בבארטפעלד, דפוס ר' יוסף מאיר בלייער, תרס"ח, מג ד', ע"י רמ"מ טארעם מצאנו נכד המחבר. בהקדמתו הקצרה מעבר לשער כותב ששאף מכבר להוציא הספר, אבל רק עתה הלוו לו אנשים לצורך ההדפסה. מדף מ: הוספות חדשות. ר' גדליה שוורץ הדפיס מחדש בלונדון תשט"ו יחד עם דברי מנחם ובארת המים, ובסוף תולדות המחבר בקיצור. צילום מהדורה זו ע"י הנכד ר' משה טארים, בברוקלין תש"ל וירושלים תשמ"ה. הוצאה מהודרת בסידור חדש, עם הוספות מהדורת ברטפלד, ע"י נכדי הכותב, ירושלים, דפוס התחיה, תשכ"ג, קצב עמ'.
דברי מנחם תורותיו עה"ת, נ"ך, ש"ס וליקוטים, שונות מאלה שבמנחם ציון, למברג, דפוס ר' זלמן ליב פלעקר, תרכ"ג, א, כד ד'. השו"מ כותב בהסכמתו: דבריו הקדושים אינם צריכים חיזוק וראיה אחרונה, וכבר נשמעו בין החיים כי היה מדבר בשפה ברורה, וכל דבריו כגחלי אש לאהבת השם ביראה ומורא... ודבריו יהיו נוחם לעצבוננו ויגוננו, ולהיות לנו למחיה להחיות את נפשותינו. בשנית ע"י ר' יוסף פנחס הכהן, מונקאטש, קאהן עט פריעד, תרס"ב, כד ד'. בשני הדפים האחרונים סגולות. אח"כ בבילגורייא, רנ"נ קרוננברג, תרס"ט, 32 עמ', בהוצאת בימ"ס ר' משה ליפשיץ בוורשא, ושוב ע"י ר' יעקב מאיר שנפלד מהומנא ב"ר יצחק ממיכלובצה, הומנא, דפוס גרוס, תרצ"ה, ב,ל עמ'. אחרי ההסכמה מודעת פרסום לספרים שמוציא לאור. ד"צ הוצאה זו בת"א, דפוס ליאון, (תשכ"ה), וירושלים, אור הספר, תשל"ד, מכורך עם דברי מנחם. נדפס עם מנחם ציון בלונדון תשט"ו, וצולם בברוקלין תש"ל וירושלים תשמ"ה. הגדה של פסח עם ליקוטים משני ספרים אלו והוספות, יצאה לאור בברוקלין ע"י נכדו ר' משה טארים.
תורת מנחם, התורות שאמר בג' סעודות השבת, נרשמו ע"י תלמידו "החסיד פרי צדיק" ר' יוזפא מזלין וטרם נדפסו, עם קונ' פאר מקדושים ממעשי רצ"ה מרימנוב ור"ש מבלז. הובא לדפוס ע"י ר' יואל משה מרגליות ור' צבי אלימלך רוזנמונד מו"ס ברימנוב. לעמבערג, דפוס קוגל ח. רוהטין, תרל"ז, כד ד'. בהקדמת המו"ל הראשון כותב, ששיתף עמו את המו"ל השני שהמציא את הקונ' הנספח. בסוף ד"ת מרש"ז מוילפולי.
אילנא דחיי פירוש עה"ת בדרך פרד"ס מרמ"מ ומהיהודי הקדוש, ע"י נכדו של השני ר' יצחק מאיר פדווה מפשיסחא באפאטשנא. בהתחלה הוא מאשר שמכר את הזכויות למו"ל ר' יוסף ש"ץ מו"ס בטומשוב שליד פיעטרקוב, דפוס ר' אברהם ראזענגארטען, תרס"ח, 38 ;116 עמ'. בהקדמת הנכד מביע את צערו, על שבשריפת ביתו עלה באש כתב יד שרצה להדפיס מזקנו ר"פ מקוריץ, וכעת כשמזדמן לו כתב־יד מרמ"מ שלא נדפס במנחם ציון, מצרף לו ד"ת מצדיקי משפחתו, עם הערותיו בשולים בשם מטעמי יצחק, ושתי תשובות בסוף. נספח לו בשער נפרד ח"ב: אור הנר, עם הקדמתו והערות ניצוצי אורות על הנהגות רמ"מ, היהודי ובנו ר' ירחמיאל, עם צוואת זקנו רש"ח מקוידנוב. בעמוד האחרון הזכרון ימי הזכרון לצדיקים מפורסמים. פיעטרקוב, דפוס רח"ה ב"ר ישעיה וולף פולמן, תרע"ד, שני שערים, בתוספת הסכמות מתרס"ח לרי"מ פדווה אב"ד שענא, מהמהרש"ם עם ד"ת, ומר' מלכיאל צבי הלוי אב"ד לומזא. ד"צ בתל אביב, דפוס ליאון, (תשכ"ג), ע"י ר' אברהם יעקב קיש וזו' באבא דינה לע"נ הוריהם, ושוב בלי ציון המו"ל, (ירושלים) תש"ל.
עטרת מנחם, ליקוטי חידושים, שיחות סיפורים והנהגות מרמ"מ וגם משאר צדיקים, בילגוריא, בימ"ס ר' משה ליפשיץ בוורשא, דפוס רנ"נ קרוננברג, עת"ר, 96 עמ'. חיברו ש"ב ר' אברהם חיים שמחה בונם מיכלזון, ובהקדמתו כלל תשובה מאביו ר' צבי יחזקאל. ד"צ בתוך אהלי צדיקים, ניו יורק תשכ"ד לערך, ושוב: עטרת תפארת, ישראל תשכ"ח. בשער ספר שפתי צדיקים כתב המחבר ר' יהושע השל לויטמן מרימנוב, שהוא מיוסד על ד"ת מרבו רמ"מ.
לתולדותיו נתחברו: אם לבינה, הכולל: בית מנחם — לתולדותיו מדרגותיו ושיחותיו, ראש אמנה — מאמר על האגדות שבש"ס ומדרשים על הנסים ועל הנפלאות, ובסוף קונ' הויכוח בין הנו"ב ורי"ש משפיטיבקה. לעמבערג, סאלאט, תרס"ט, 88 עמ'. המחבר ר' יקותיאל אריה קמלהר מבאר בהקדמתו מדוע ביכר להדפיס תחילה חיבור זה, ולא ספרים אחרים מחיבוריו בהלכה. שנית בטארנא, בימ"ס אסתר לעזער (דפוס סיקורא ומילנר בוורשא), תר"ף לערך, 33 ד', ושוב על ידה בתרפ"ח (דפוס פימענט בורשה), 65 עמ'. ד"צ (ת"א), ישראל, (תשכ"ה), 64 ; 8 עמ'. הרב מתתיהו יחזקאל גוטמן תימצת ספר זה והוסיף עיבוד של תורות רמ"מ, בספרו מגדולי החסידות חו' ג-ד על רבי מרדכי מטשרנוביל ורבי מענדל מרומנוב, בילגוריי, נ. קרוננברג, תרצ"א, נו עמ'. שנית בסדרת מגבורי החסידות: רבי מנדל מרומנוב, חייו פעולותיו ותורתו עם נוספות, ת"א, דפוס יהלום, תשי"ג, 100 עמ'.
מנחם ציון, סיפורים מרמ"מ ורצ"ה מרימנוב, נרשמו ע"י רבי ארה'לה ראטה בנוסח ששמעם. הוא גם שכתב את הקדמה, וחתם בר"ת: דברי המו"ל ס' שלחן הטהור. סאטמאר, ר' יעקב יוסף ויינשטאק, דפוס מאיר ליב הירש, תרצ"ה, מו עמ'. ד"צ בירושלים, מפעל להוצאת ספרי האדמו"ר מברגסאז, תשכ"ח.