ר' ישכר שלמה ב"ר יצחק טיכטל

מפישטיאן (תרמ"ה–תש"ה)

נולד בנאדי האלאס שבמחוז סאבאלטש בהגר לאביו הדומ"ץ ר' יצחק (חי בתרפ"ד), ולאמו גיטל בת החסיד ר' דוד זאב מצאנז (נתברכה פעמיים מפי הדב"ח, המשיכה את לבו לתורה, נפטרה בת חמישים ביום י"ג סיון תרע"ב). למד מפי אביו מגיל שלוש עד הבר מצוה, ובקיץ תרנ"ה נסע עמו לקרניץ לקבל את פני הרבי משינאווא. למד כשנה אצל ר' שלום וידר אב"ד נירעדהאזו. בגיל י"ד גלה לקלויז צאנז בטרנוב, וכעבור שנה למד אצל ר' שלום דוד אונגר אב"ד זבנא. רבו העריך את כשרונותיו, ומסר לו בתרע"א לסדר את תשובותיו יד שלום, וללמד את בכורו ר' אלעזר. מגיל כ"א בישיבת חוסט, תלמיד בעל ערוגת הבושם. נסמך אז מגדולי הרבנים: ר"ש רוזנברג מאונסדורף, ראי"י גליק מטולטשווא, רמ"ל וינקלר ממאד, ועוד. נשא את בתו של ר' יעקב יוסף גינו אב"ד בוסרמין, וסייע לו שם כדומ"ץ. כשנפטרה אשתו בצעירותה, נשא את נחמה בת ר' דוד פרידמן אב"ד צעהלים.

בתום מלה"ע הראשונה נקרא לכהן כראב"ד פישטיאן, מאחר שהאב"ד ר' קלמן וובר כיהן כנשיא הלשכה האורתודוכסית המרכזית.

בסלובקיה, ושהה כל השבוע בפרשבורג. העיר היתה מקום רחצה ומרפא, והתיד עם הרבנים שבאו אליה. חביב על בני קהילתו, ספרא רבה ונואם בחסד. הקים בעיר את ישיבת מוריה, והדריך את תלמידיו להוראה ולחיי המעשה. קיים בה משמעת תקיפה, ועם זאת נהג בתלמידיו כאב רחמן. בתרצ"ח עברה סלובקיה לשלטון הנאצים, אך הוא המשיך בסדר יומו הקבוע. בתש"ב התכונן לקדש את השם בשמחה, אבל עם הפסקת המשלוחים להריגה נשאר בעיר, ועבר בתחבולות לנייטרא. מעלית הגג בה הסתתר, ראה כיצד מובלים בני קהילתו לכליון. כדי להציל את בנותיו מהנאצים גנב את הגבול להונגריה, וכשנאסר עלה בידי רש"ד אונגר מנייטרא לפדותו בממון רב. בתש"ד שב בהיחבא לסלובקיה, עד שהבונקר בו הסתתר בפרשבורג נתגלה. משפחתו נשלחה לאושוויץ ושוחררה ע"י הרוסים כעבור יומיים, אך הוא נשלח ברכבת מערבה לגרמניה עם אוקראינים שניקרו את עיניו. נפטר מתוך דברי חיזוק ביום י' שבט [תוקן: י"ג שבט ↓] תש"ה.

ילדיו: א. ר' שלום תלמיד ישיבת סלבודקה. נפטר בן כ"א ביום כ"ו תמוז תרצ"ז, ואביו סידר את חידושיו דובר שלום; ב. ר' דוד. נספה בצרפת ביום א' אייר תש"ג, ונטמן בירושלים; ג. ר' מאיר. נספה הי"ד; ד. ר' חיים מנחם. בזמן המלחמה שהה בצרפת וניצל. עלה לירושלים, וההדיר את שו"ת משנת שכיר של אביו; ה. ר' שמעון. ניצל לארה"ב, וההדיר את אם הבנים שמחה; ו־ז. גב' קלויזנר וברויער בא"י; ח. זו' הרב ברוך הלברשטם ב"ר אלישע מגורליץ.

מגיל כ"ה השיב לשואליו, והעתיקם בסדר נפלא לפנקסיו. שו"ת משנה שכיר ח"א, ברדיוב, דפוס ר' מנשה יחזקאל הורוויץ, תרפ"ד, קו ד', קב סי'.

המסכימים: ר"מ אריק (קולע אל השערה בסברה ישרה הלכה למעשה בחריפות ובקיאות... ידעתיו מפי כתביו מאז, כי רב כוחו וחילו לאורייתא); ר' ישעיה זילברשטיין מוייצען (פומיה ממלל רברבן עם גדולי האחרונים בסברות ישרות משיב מלחמה שערה); ראמ"מ שטיינברג (ראיתי שידיו רב לו לפלפל ולסלסל ולדלות פנינים מעמקי ים התלמוד, באמרי יושר לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא) עם ד"ת שהושמטו; ר' עקיבא סופר מפרשבורג (ספרו היקר יהיה תועלת ללמוד ממנו הלכה למעשה, בפרט למורים אשר בעם); ר"ש ענגיל (מצאתי בהם דברים נחמדים לדינא... ניכר לי זה רבות בשנים לת"ח מובהק); ר' קלמן וועבער אב"ד פישטיאן (דר אתי עמי זה ג' שנים רצופים לטובה בשכונה אחת, וראיתי את גודל יגיעתו והתמדתו ושקידתו על התורה); ר' מאיר דן רפאל פלוצקי, עם ד"ת שהושמטו. הסכמת הלבושי מרדכי אבדה לו בבואו מהגר. את יתר ההסכמות שעמו קיוה להדפיס בחב"ב. בהקדמתו הראשונה כותב שיש עמו עוד כמה חיבורים, והקדמה השניה באגדה. בדף נו ע"א מזכיר את חיבורו עה"ת. בסוף קונ' דבק טוב, עם עוד י' סי' ומפתחות. רשימת המנויים מסלובקיה בעיקר, ובהם דודו ר' משה כ"ץ אב"ד נייטרא, וגיסו ר' מרדכי רוטנברג אב"ד אנטורפן. ח"ב נמסר בשנת ת"ש לדפוס קאטצבורג בטירנא, וכנראה כל עותקיו אבדו, כמו יתר החלקים שהיו עמו בכתובים. עותק בודד של עלי הגהה שהספיק להגיהם, מצאם בנו אחרי המלחמה אצל גיו שאצלו החביאום אחיותיו, וכן את חיבור דרשותיו כתב־יד. מהדורה מחודשת בתוספת י"ח התשובות מספרו טוב יגאל וקו"א מכת"י המחבר בתרצ"ט, ירושלים, בנו רח"מ, תשל"ד, ז, קיג, יח ד'. בהתחלה הקדמת המהדיר; תולדות המחבר עם רשימת גדולי הדור שעמם התידד, ופרשת קורותיו בשנות הזעם; מכתבו של רי"ח זוננפלד על הספר; הסכמת רמ"י מאוסטרובצה (ראיתי בו דברים נכונים וטובים, מסיק שמעתא אליבא דהלכתא בחריפות ובקיאות), וזו של של ר' מרדכי ליב וינקלר ממאד שאבדה (רבים יתענגו במתק וזיו תורתו אשר הוגה יומם ולילה). בסוף: רשימת קהילות סלובקיה שערך הרב אליהו כ"ץ מבאר שבע; תצלומי מכתבים ותעודות מגדולי ישראל; שמות התומכים.

בח"א השיב לקרוביו: לאביו (כה), לחמיו הראשון (לח-מ), לאחיו הב' יעקב (יז), ולגיסיו שנשאו את אחיותיו הצעירות ממנו: ר' משה קליין אב"ד רעטע ורב בגרוו"ד (יא, יב), רב"צ סניידערס אב"ד ראב בתרפ"ב (כט), ר' מרדכי פרידמן מירושלים (צ).

טוב יגאל, דרשות שנשא בפישטיאן לחיזוק התורה והאמונה (תוכחה כלפי החרדים שמתחברים לרשעים), ברדיוב, דפוס מ. ח. הורביץ, תחילת תרפ"ז, 86 ; 52 עמ'. מעבר לשער הודעה, שבגלל הוצאות הדפוס מו"ל בינתים רק את הקדמת ספרו הגדול בן יותר ממאה דפים, ותודה לתלמידו בן אחותו הב' שלמה ברנסדורפר מהאלאס (אליו תשובה יח בתרפ"ה), שטרח בהעתקה לדפוס ובהגהה. הסכמת רמ"י מאוסטרובצה דלעיל, ור' יושיע בוקסבוים מגלנטא עם ד"ת. בהקדמתו קובל על שצעירי ימינו מזניחים את ספרי הקודש, וקוראים ספרי הבל. בהתנצלותו מתרעם על שרבים מתריסים כיום נגד גדולי התורה, וכותב שר"ע סופר מפ"ב עודדהו להדפיס את ספרו. בדבר אל הקורא מוסר, שנתעורר לחבר את ספרו, משבא לידיו ספר מדרגת האדם של הסבא מנובהרדוק. נספחו אח"כ יח סי' משו"ת משנה שכיר ח"ב, בשאלות מחודשות שלא דנו בהם האחרונים. בסוף דרוש שיח יצחק מידידו ר' יצחק וייס ראב"ד וערבא, שדרש בתרנ"ו בפרשבורג להראות את גדולת חז"ל.

סי' א-י מר"י וייס, ותשובתו למהרש"ם מתרס"א במשנה שכיר, ח"א, ה. סי' ג מהמחבר, ומעמ' 28 חידושי בנו ר' שמעון, ודרשת האב לבר מצותו בתרפ"ד. מעמ' 42 ד"ת מב"א המסדר. מעמ' 44 דרוש אור תורה מהמחבר.

בשנות החורבן העסיק את עצמו בשאלת הגולה וא"י, והגיע למסקנה שטעות היתה להתעלם מישוב הארץ, ויש להשתדל לעלות אליה בכל הדרכים, ולבנותה על פי התורה. ביום ב' חנוכה תש"ד נשלמה הדפסת ספרו אם הבנים שמחה בעניני גלות וגאולה, שהחל לחברו בעמק עכור ומקוה לסיימו בפתח תקוה, בודאפעסט, דפוס משלם (זלמן) כ"ץ קאטצבורג, תש"ג. בהתחלה מכתב מתש"ד של ר' שלמה דב הלר ראב"ד סיגט וחתן הערך שי שנהנה מהדברים, אלא שאינו יכול להתערב בענינים הנוגעים לכלל. אח"כ תודה למיטיביו, ובמיוחד לגבירים ר' שמואל אריה שפוטץ בפעסט, ר' חיים שטרן, ורבים אחרים. במקום הסכמות הציג את מכתבי הגאונים בדור שעבר שתמכו בישוב א"י. אח"כ שתי הקדמות ופתיחה, בהם מבאר שתמיד היה ספון באהלה של תורה ולא עסק בשאלות כלל ישראל, עד שבטלו הישיבות ונאלץ להתבודד עם עצמו למראה החורבן הנורא ומצוקות העתים.

ארבעת פרקי הספר דנים בצרות וחבלי משיח, פדות וגאולה, ישוב ובנין, אחדות ושלום, ובסוף שתי תשובות בענין שבת קודש. ד"צ ע"י בנו ר' שמעון בניו יורק, דפוס יצחק אייזיק גראס, תשכ"ט, כ, שס עמ', ובהקדמתו כותב שמדפיס את הספר מחדש, עקב ההתעוררות לעליה וחיזוק ישוב הארץ אחרי מלחמת ששת הימים, ומודה לר' חיים הכהן שטרן שהמריצו לכך. המשפחה תבעה לביה"ד הרבני בירושלים את מי שצילם בתשמ"ב בלי רשותם, והוא נקנס עם הצמדה. כעבור שנה יצא מטעמם עם מבוא ע"י מכון פרי הארץ.