מודוביצה (תרל"ג–תש"ב)
נולד בטרנוב בשנת תרל"ג לאביו ר' ברוך. אחרי נישואיו בתרנ"ה התישב בודוביצה. הקים בכפר סמוך ביח"ר לליקר, ואח"כ לדשנים כימיים. מחלוצי תעשית הסופרפוספטים בגליציה. ניהל את מפעליו ביושר ובחסכנות, והם שגשגו והתפתחו. ראש הקהילה, ומסור לקיום מוסדותיה. פעל רבות למען הנצרכים, הפליטים והחיילים היהודים. חבר מועצת העיר, ושופט אזרחי בבתי המשפט. למרות עשרו הרב נשאר צנוע ואדיב, ביתו ולבו פתוחים למשאלותיו של כל אדם. שבועיים לפני פרוץ המלחמה עזב את דוביצה, בידעו כי הנאצים יחפשוהו על תרומותיו לקרן המגן הפולנית. בכניסתם החרימו את מפעליו ורכושו. עבר לטרנוב, ואח"כ אל בנו לפשמישל. משם נשלח לבלזיץ ביום י"ג אב תש"ב הי"ד.
נשא את חיה רבקה בת הגביר ר' יצחק אהרן שנקר שנולדה בתרל"ד בכפר זמבזיצה, וגדלה באושפיצין אצל ר' חיים אבי אביה. סייעה לבעלה רבות בעסקיו, ובד בבד עם גידול תשעת ילדיה התמסרה למעשי צדקה וחסד. עקב תלאות מלהמ"ע א' והשפל הכלכלי שאחריה, חלתה ונפטרה ביום ז' אלול תרפ"ג. אחריה נשא את גיטל אחותה, נספתה בשואה.
ילדיו: א. חיים, תעשיין בקראקא (תרנ"ו–תש"ב). נספה עם זו' חנה רייזמן מקילץ. בנו צינה ניצל, ונעשה ראש קהילת קראקא. בתו חיה רבקה נישאה לר' מרדכי פקיד בכיר בושינגטון, בנו של הרב אברהם הורביץ; ב. צבי (תרנ"ט–תש"ב). נשא את קוינה בת ר' שלום בוימוולד מחסידי בלז בפשמישל. נספו בשואה עם בנם שלום; ג. פרידה הי"ד זו' יצחק בנט בעל ביח"ר בפודגורזה. בלי ילדים; ד. דוד יליד תרס"ב. דוקטור למשפטים מאוניברסיטת קראקא, ועו"ד בודוביצה. נשא את אסתר רבקה בת ר' פנחס ב"ר צבי הירש ויטשאקו מבוליחוב נכדת התוי"ט, אחי הט"ז ור"פ מקוריץ, וזו' חנה לבית קראוטהמר מבוליחוב. ניצלו מהשואה עם בתם ליבא ינטי בלומא זו' המהנדס יעקב דטנר, שבנותיהם: 1. חנה וכנא טראנא זו' נועם הדס; 2. פנחסה חיה שרה, ועלו בתש"י. יו"ר ארגון יוצאי ודוביצה, עורך ספר הזכרון לקהילות הסביבה וספר שנקר, ופעיל במעשי הנצחה; ה. אברהם אבא רופא עצבים (תרס"ד–תש"ב). זו' חוה (הלה) בת ר' אליהו שוובר מנכבדי פשמישל. נספו עם ילדתם חיה רבקה (הלינקה); ו. ליבא זו' הרופא מנחם מנדל (אדמונד) פישלר בזמיגרוד. ניצלו ממחנות הריכוז. גרו בקראקא, ונפטר בתשכ"א; ז. אליעזר. רופא שעבד כמנהל חשבונות במפעלי האב. נספה במלחמה בבי"ח בקווקז; ח. שלום (סלומון־סאמק). נשא את קלרה בת ר' אייזיק פדר מבוליחוב, וניהל שם בנק. היגר בתש"ט לקרקס שבונצואלה, ועשה חיל בעסקיו.

נפטר בגיל מ"ח, והניח שם שני בנים בעלי משפחות: המהנדס מרדכי (מרטין) ופרופ' אייזיק מתתיהו (אדוארד); ט. מאיר (תרע"א–תשל"ט). קצין בצבא הפולני. נאסר ע"י הגסטפו, ובאמצעות שוחד ברח. התחבא ביערות בשנות השואה, ונשא את רוזה לבית פיסטול. ניהל ביח"ר ליין של אחותו, ובתש"י פתח ביח"ר לדיקטים, ראש קהילת קראקא כ"ה שנה, ופעל במכלול עניני היהדות, כגון אוכל כשר, אספקת מצות, שיפוץ בתי הכנסת ובתי הקברות העתיקים, העמדת ציונים על קברי הצדיקים ברחבי גליציה, וקשר עם גורמי חו"ל; י. ראובן, נפטר בילדותו.
ספר ודוביצה, 161–159; ספר שנקר, 85-64.
