בא מברודי בגיל צעיר לרבנות קיטוב, על מקום ר"ח גלרנטר שנפטר בתרפ"ט. מלא וגדוש בתורה. הרבה להכנס לישיבת ויזניץ הסמוכה, והתלמידים ראו את עוצם בקיאותו, כשנעצו סיכה בגמרא, ואמר להם עד איזה מהרש"א ננעצה. בפלישת הנאצים קיבל את כל היסורים באהבה, וחיזק את עדתו לאמונה בה', שיזכו לראות במפלת הרשעים. גילח את זקנו מפני הסכנה, ועבד כסתת אבנים ברחובות. ידידיו הנאמנים החיו את נפשו במעט תפוחי אדמה. רבה האחרון של קיטוב, וניצל בנס מהאקציה. נספה עם עדתו באלול תש"ב הי"ד.
תשובות אליו: מנחת יחיאל, ח"ב, קלד, ח"ג, כ, פב, קמג. ד"ת ממנו ביגדיל תורה (תאומים), א בתרפ"ב.
קיטעוער יזכור בוך, 31, 159, 160.
★
מקור: מאורי גליציה, חלק ג׳, טורים 274–275; חלק ו׳, טור 784 · הטקסט הועתק בזיהוי אוטומטי מסריקת הספר וייתכנו בו טעויות