ר' יוסף ב"ר אהרן כהן־צדק

מלבוב ולונדון (תקפ"ז–תרס"ד)

נולד בלבוב בשבת כ"א סיון תקפ"ז, כבן יחיד לאביו הגביר ר' אהרן ב"ר משולם ראב"ד לבוב.

התחנך ביברוב, וכשהתיתם בגיל י"א מאביו בתקצ"ח, עבר עם אמו לבראד. מגיל תשע לא למד אצל מלמדים, אלא אצל רבנים גדולים: ר' יעקב ליברמן אב"ד קרקוביץ, ר' שמואל געבליר אב"ד סטויאנוב, ש"ב ר' יעקב יעקליס אב"ד יברוב, ר' מאיר הלוי הורביץ אב"ד לברטוב, רש"נ אלנברג ור' יצחק יאיר הורביץ מלבוב. למד בבראד אצל הרב שמואל באב"ד, ושמע את שיעורי מהרש"ק לצעירים. שמע לקח גם מקרוביו מפרשי הים, מהריא"ז ורצ"ה חיות. מפרשי התנ"ך למד מפי אמו, פולנית מאחותו מלכה, וספרי מדע מגיסו בעל אחותו ר' משולם אלעזר רולר.

בגיל ט"ז נשא אשה, ועסק במסחר בלבוב. לשם כך נסע לאשכנז ולאיטליה, והתודע לחכמיהן. כשהפסיד פתח בית דפוס, ובתרי"ג החל להדפיס את ספריו הראשונים לכבוד שלטונות אוסטריה. הם נדפסו ע"י הפו"מ ר' שמואל כהן שחילקם חינם, והקיסר כיבדו בחותם זהב. שאף להפיץ מדע ולשון הקודש ברוח המסורת, ועסק בהוצאה לאור של כתבי עת. השתתף ברוב כתבי העת של תקופתו, וכתב הקדמות לספרים רבים. חלוץ העתונות העברית בגליציה בעתונים המבשר עם תוספת הנשר, הליכות עולם ונתיבות עולם, בשנים תר"ך–תרכ"ו. נאבק בקשיי הקיום, ובסוף התקופה לא היו לו יותר משלוש מאות מנויים, מבין חוג הסופרים שרצו לפרסם אצלו. כדי להצליח נאלץ להוציא בתרכ"ו גם עתון ביידיש: דער יודענפריינד, עם די נייעסטע נאכריכטן. כמו־כן הוציא לאור: מגד ירחים, א-ד, לבוב תרט"ז–תרי"ט; אוצר חכמה, א-ג, תר"ך–תרכ"ב; היהודי הנצחי, א-ד, תרכ"ה–תרכ"ו; אור תורה א-ד עם בנו, פפד"מ ולבוב תרכ"ד.

היה בקי בש"ס ומדרשים, והשתמש בשפה מליצית מאד. לחם בוורבר שהוציא לאור את העברי בברודי, והלה שפך עליו את חיצי זעמו. גאוני לבוב השיבו לשאלתו מתרכ"ה במכתבי עידוד, ויעצו לו לשתוק ולא להשיב חורפיו דבר.

ש"ב השו"מ: בן גדולי ארץ אשר עמדו לגדור פרץ, אבותיו הקדושים היו גאוני עולם משוש דור ודור, תורתם וצדקתם זורחת עד קצות כנפי תבל, והמה? והוא גם הוא שלם במעלות ובמדות, גבר אשר כבר נודע שמו בין החיים, ורבים מגדולי ישראל יריצו אליו מכתבים ברצוא ושוב, ויעטרוהו זר תפארה. ש"ב מהרי"א איטינגא: הלא ה' נתן לו מהלכים בין העומדים ברומו של עולם, גדולי גאוני ישראל שתו מהודם עליו ויהללו בשערים מעשיו, חיבה יתירה נודעת לו מאאמו"ר זצ"ל, וגם אנכי תהיתי על קנקנו כי קרא ושנה הרבה, והציב לו יד בהרבה סוגיות הש"ס. את המכתבים הדפיס בהנשר, ה, תרכ"ה, 135–132, ובאור תורה.

הלשינו עליו שדיבר נגד המלכות, או שהערים מלשלם מס העתון, בהוציאו אותו כל שבוע בשם אחר. נפתח נגדו משפט ממושך, ואף כי כעבור עשר שנים יצא צדקו לאור, נדר שלא לשוב עוד למולדתו. בתרכ"ו עבר לקראקא, וגר בה עד תרכ"ח. בברחו למערב אירופה היה דרשן נודד בפפד"מ, פריז והולנד. בתרל"ה עשה כמה חודשים באמשטרדם, ובאותה שנה התישב בלונדון בה גר לבסוף בגפו. שימש כמגיד, מטיף ודרשן, בגרמנית ולא באנגלית, בעדת דורשי תורה וחכמה של יוצאי רוסיה ופולין. התחבב על ראשי היהדות, והמשיך לחבר ספרים ומחקרים אותם שלח לגבירים לקבל תרומותיהם. המבקרים אצלו ציינוהו כאדם חכם ופיקח, שופע לבביות וידידות, בעל ידיעות מפליגות אף בספרים נידחים, ובחקרי משפחות בהם היה מומחה לרבים. נפל ברחוב ונפטר בבית חולים ביום י' טבת תרס"ד, וידיעה על כך בדראהאבויטשער צייטונג, כ"ז טבת, 3.

שנים מילדיו נפטרו על פניו: א. נפתלי (י"ב סיון תר"ט — י"ז אייר תרי"ט); ב. משה יצחק אייזק (ו' חשון תרי"ג — ז' אב תרל"ב). שרד לו רק ג. ר' דוד (לבוב, כ"ח שבט תר"ח — לונדון, כ"ו שבט תר"ע). בן י"ד פירסם את שירו הראשון. אביו יעדו להמשיך בהוצאת כתבי העת שלו, ולא עלתה בידו. הפקיד אצלו את ספריתו בת ששת אלפים כרכים בלונדון, וכתביו שבהם פירוש למדרש שעליו עמל כל ימיו. לבסוף מכרם למו"ס בברלין במאה לירות שטרלינג. בשלהי קיץ תרל"ז עלה ברכת הרב יוסף כהן־צדק מלונדון מיום אדר"ח מרחשון תרס"ו, לקרובו הרב יהודה ליב לנדא לרגל קבלת הרבנות במנטשסתר.

באש ביתו שביאנוב הסמוכה ללבוב, מבלי שנעשה לו ביטוח. עבר אל אביו ללונדון, יסד בה ת"ת, והיה עני מדוכא. שימש גם כן כדרשן ומגיד בלה"ק, גרמנית ואנגלית, וחלק מדבריו הדפיס בירחונים. בעורכי השמש בסיגט, ולא ראה סימן ברכה בכל כתבי העת שהיה אמור לערוך. כתב על תולדות הברון רוטשילד, וספר בית אשר בעברית ובגרמנית על הרופא ד"ר אשר מראשי יהדות אנגליה, קראקא תרנ"ב ולונדון תרע"ו (אהלי שם, 460).

סדר ספריו בלובו: ישועות מלכי, ליום הולדת הקיסר פרנץ יוזף הראשון, וכן יום ישועה, דרשת רבי שלום מבלז לכבוד הקיסר, ד"ץ בירושלים. לא ראיתי מבחר הפנינים לנישואי הקיסר, עם הגיון בכנור, תרי"ד, וכן אור זרוע לכבוד הדוכס קרל לודביג אחי הקיסר. מצבת עולם, מספד לשר הצבא יוזף רודצקי, תרי"ח, וכן אבן נזר בעברית ובגרמנית, לרגל לידת הנסיך יורש העצר רודולף. דברי הימים למלכי צרפת ומלכי בית עותומן התוגר, מאת ר' יוסף ב"ר יהושע הכהן, עם מבוא הכולל גם תולדות המחבר, תרי"ט, קיח ד', וד"צ בירושלים. אבן בחן לרבי קלונימוס עם הערותיו אבני מלואים בתרכ"ה, וכן שער התפלה. נוה תהלה לכבוד משה מונטיפיורי, תרכ"ח. קודש הלולים, דרשות שנשא בקראקא לכבוד התנא רשב"י והרמ"א, עם תוספת קדושה מבנו בשער מיוחד, אלטונא תרל"ג, 48, 32 עמ'.

בלונדון נדפסו: מוסר השכל, דרשותיו בלה"ק וביידיש, עם פרטים ביוגרפיים וביאור על המגן דוד, תרל"ח. שפת אמת נגד מיכאל רודקינזון עורך "הקול" ומחבר סיפורי צדיקים. הופיע קודם לכן במספר מצומצם בשם מיכאל הנהפך לסמאל שהוא יקר המציאות, תרל"ט.

אור חדש, ביאורי אגדות ומאמרים סתומים בש"ס ומדרשים, מווהב, בתרומתו של ליאוניל כהן, תרמ"א. אהלי שם נגד עלילת דם, ח"א וקיוה להדפיס ח"ב, תרמ"ג. התורה והמצוה נגד ספרו הגנוב של בעל דבביה שנפטר מעט לפניו: ר' נפתלי ב"ר פנחס זאב הלוי, תרמ"ד. אלף אלפין, מספד בן אלף מילים המתחילות באות א' על הרב הראשי אדלר, תר"ן. שם ושארית על מצבה עתיקה בפרמישלא, ותולדות המהרש"ל, ר' משה מת ור' יעקב מרגליות מנירנברג, נדפס באוצר הספרות, ה, בתדפיס בקראקא, דפוס יוסף פישער, תרנ"ה, 72 עמ', ותד"צ בישראל תשכ"ח כשעל הכריכה שם מוטעה: העיר פרעמישלא וגדוליה.

שבת אחים, סט. פטרבורג תרנ"ז. הוציא לאור את ספר ההגיון לרמח"ל עם מבואו, וארשא תרנ"ז ותל-אביב תש"ח. משפחות יהודה, הערות על הספרים דעת קדושים ותולדות משפחות גינצבורג, תרנ"ח, 8 עמ'. דור ישרים על המשפחות לוריא וטריביש, ברדיטשוב תרנ"ח. עת לחננה, בקשה לשנה החדשה, תרנ"ח ותרס"ג, 2 ד'.

מחיבוריו שבכתובים: ילקוט השלם לתרי עשר; אורים ותומים, שני ביאורים על הרמב"ם; ושב הכהן צדק — שו"ת עם חכמי דורו; עין יוסף על העין יעקב; אמרות טהורות — דרושים; משפט צדק — ביקורת; בית אהרן — סדר היחס למשפחת כהן צדק, מהמאה החמישית לאלף החמישי ועד ימיו. עניני יחוס כתב גם בהמבשר, ד, י"ח תמוז תרכ"ה, ועל רבני פרג בימי קדם, בקובץ ציון ה-ו, דראהאביטש תרנ"ז.