מרוהטין וורישא (תרי"ז–תרפ"ו)
נולד בברודי בשנת תרי"ז לאביו ר' דוד יהודה (ליב). מנעוריו שקד על לימוד התורה, ולמד אצל הרב נתן לוין (חבוש ספודיק במרכז ליד המנורה) עם חיילים רי"י שמלקיס. נסמך מרבו, רצ"ה אורנשטיין ורי"א איטינגא. בכוחות עצמו סיים את בחינות הגימנסיה העירונית בברודי, וקיבל תעודת בגרות. נשא בתרל"ז את הדסה בתו היחידה של רבו (נפטרה ביום י' תמוז תרע"ד), וחמיו התנחם בו על פטירת בנו יחידו ר' אהרן בתרל"א. סייע לחמיו בהדפסת ספרי תשובותיו בית יצחק, ונכללו שם חידושים רבים ממנו.
כיהן זמן קצר ברבנות פקשן שברומניה, אך בגלל המחלוקת שב לפשמישל, ומיאן לזכור רבנות זו. בתרנ"ד היה מועמד לרבנות ברודי, אלא שנבחר ר' יצחק חיות. באותה שנה (ולא בתרנ"ו) נתקבל כרבה של רוהטין, והיה נכבד בעיני כל. בהדרת פניו המאירות זכה בעברו ברחוב להערצה גם מאת נכרים. כל שבת אחרי הסעודה, קלחו בשטף דרשותיו בלולות תורה וחכמה. לא התערב במחלוקת שבין פלגי החרדים והחסידים. חובב ארץ ישראל, וקרא להשתמש באתרוגיה. השתתף ביום הקהילות שנערך בתר"ס בלבוב, ונבחר לנשיאות ולועדה המתמדת. הביע שם את השקפותיו שיש להעניק יהדות גם לצעירים שלומדים בגימנסיות, וכדי לעוצרם מהתבוללות יש להקים מוסדות חינוך לפי רוחם. התנגד לפילוג הקהילות כדוגמת הונגריה. השתתף בועידות הרבנים בקראקא תרס"ג, ובסנדובה וישנה בה חתם נגד תנאי בנישואין.
צעירי המזרחי ברישא בשנת תרפ"ב. יושבים בשורה הראשונה מימין לשמאל: הרש מוזס, חיים מוזס, הרש משה איזין, שמעון דים, יואל באב"ד, ר' יחזקאל הרב, ישראל עדער, ישראל קארפ, יחזקאל קירש, רייך, ל. רבהון, וונדער, בוך בשנת תרס"ה נבחר לרבנות רישא. פעיל בכל תחומי הדת של חיי הקהילה, ומכובד על השלטונות שנענו למשאלותיו. צנוע הליכות, וביתו פתוח לרווחה. במלה"ע א' שהה בוינא, והוכר כאחד מהעשרה המאשרים תעודות רבנות.
חובב ספרים מקטנותו, ובעל אחת הספריות החשובות ביותר בגליציה. נפטר במעון הקיץ באביץ שליד רישא ביום ה' אלול תרפ"ו, ואהל הוקם על קברו. הוא נהרס ע"י הנאצים, אבל המצבה נשתמרה עד היום, והאהל הוקם מחדש.
בתקופתו האחרונה רצה לסדר את כתביו לדפוס, ולא הספיק. הכין את ספר תשובותיו בית נדיב (נתן בן דוד יהודה), ובניו וחתניו התכוננו להוציאו לאור, אלא שנטרפה השעה והכתבים אבדו בשואה.
ילדיו: א. מרים זו' ר' שמעון דים מקרוסנא סוחר ברישא, בנו של הגביר היחסן ר' חיים. אצלו היו כתבי חמיו; ב. סימא יוטא זו' ר' שמואל איינטרכט מראשי הקהל בקראקא; ג. שרה זו' ר' דוד קראץ בלבוב; ד. ר' אהרן אב"ד סמבור ורישא; ה. ר' שמלקא. גר אצל סבו בלבוב, ונפטר בתרס"ג; ו. ר' יחזקאל. נולד בשנת תרנ"ח ברוהטין. נסמך מר' פנחס דמביצר מקראקא, ורבני ברודי וטרנופול. סיים גימנסיה ברישא, ולמד באוניברסיטת קראקא היסטוריה, פילולוגיה מימין לשמאל: הערש באב"ד, גינסבורג, נפתלי טוכפלד, קלמן יחזקאל לוין, אשכנזי. בשורה השניה: מרגלית, חיים, אפפן, ... בור־משה מאנטל, משה מלר, משה ריזניק, איצי זילבר.
ופילוסופיה. קיבל תואר ד"ר על עבודתו: הניאו אפלטוניות והיהדות. מתרפ"ו רב בקטוביץ שהיתה על גבול מזרח ומערב. הם מצאו בו רב למדן ומשכיל, הדור צורה ונעים הליכות, נואם בחסד ובעל שיעור קומה. למרות אצילותו הטבעית וגינוני הרבנות, התידד עם כל אדם ללא מחיצות. ציוני ונשיא קק"ל וקרן היסוד בפולין הקטנה. בתרפ"ח נבחר לרב הנאורים בלבוב, כמסייע להרב לוי פרוינד. שימש כמפקח על לימודי הדת בבתי הספר האזרחיים. הורה כל יום שעתיים בפידגוגיון שהיה ביה"ס הגבוה להכשרת מורים יהודים, ובשנים האחרונות שימש כמנהלו. משענת לתלמידי האוניברסיטאות, ופטרון לנוער היהודי. השתדל להכניס רוח דתית ויהודית בבתי הספר, גם הציוניים. הנאורים והמתבוללים חששו מבחירתו, פן יביא את דבר היהדות וא"י, וקיוו שראשיהם המקורבים לשלטונות ירסנוהו, אבל הוא הביע את דבריו ברמה, ללא התחשבות בתגובותיהם. מתרפ"ד פירסם בכתבי העת ביידיש, פולנית וגרמנית, וחתם על מאמריו באות הראשונה של שם משפחתו. ערך שבועון ציוני בפולנית, ויסד את הוצאת הספרים צופים. החרדים הרחיקוהו, אבל לכשעצמו שמר על קלה כחמורה. התפלל בכוונה, וסייע לעניים. ספריתו מנתה כשנים עשר אלף כרכים. כל בוקר קם בארבע ללמוד, ולפני הצהרים קיבל קהל. אחה"צ לימד, ובערב היה עסוק בישיבות ובמוסדות שניהל. קירב את המוני העם, ובמיוחד את הנוער. הרשים בקומתו הגבוהה, ומצחו הגבוה והקמור שקמטים עלו בו. בכיבוש הרוסי הציעו לו משרות ציבוריות ומדעיות, אך סירב לוותר על הרבנות.
ביום ו' תמוז תש"א עטה את בגדיו השחורים שנהג ללבוש בלוויות, והלך אל המטרופוליט שפיטיצקי להשתדל למען היהודים. לא הסכים להתחבא, ובראש מורם שב לביתו. נתפס ע"י האוקראינים שהובילוהו לבית הסוהר בריגידקי, אמר וידוי עם היהודים, ובטרם סיים את שמע נקטל במכונת ירייה, באותו יום ובאותו מקום שנהרג אחיו הגדול ר' אהרן. נפרד מאשתו הראשונה, ונשא את רחל. בכורו יצחק (קורט) למד אצל אביה בליביטשוב, ובביה"ס הציוני בלבוב. את ניסי הצלתו תיאר בספר עליתי מספציה, רשימות אוד מוצל מגיטו לבוב, תירגם מפולנית דב שטוק (סדן), ת"א, עם עובד, תש"ז, 202 עמ'. מקיבוץ תל יצחק עבר לעסקים בניו יורק, והיה חתן הנדיב אוסקר גרוס. את שני אחיו הקטנים (ילידי תרצ"ג ותרצ"ז) סירבה אמם להחביא במנזר פן ינצרום, והאחד נתן כן נלקח למנזר. חי כיום בארה"ב. הצעיר נורה בינואר תש"ג, והאמא נשרפה חיים במחנה יאנוב עם עוד ארבע מאות נשים בספטמבר 1943.
הלל זיידמן, אלה אזכרה, ד, 69–65; חיים ליב פוקס, לעקסיקאן, ח"ה, 276; משה רייך, מגילת האדמה, ח"ב, ריב-רייד; דוד יוסיפון, אנציקלופדיה של הציונית הדתית, ג, 129–126; רישא, 91–94, 157, 159; לבוב, 448–449; יומן גיטו לבוב, 30-29.
תשובות לר"נ: לחתן דודי, אמרי רגש; חמיו, בית יצחק, יו"ד, ח"א, לה-לז, פד, צג, צז, צח, קמז, קסו, ח"ב, מג, נו, נז, נז, סא, סב, פא, פד, פה, פז, קד, קטז, קיח-קכ, קלג, קלט, קמ, קנה, קסט-קעא, אה"ע, ח"א, קכב, קכג, קפט, ובסוף בתרל"ז–תרמ"ו; קול דודי, מע' קול שמחה, יג בתרע"ט. דברי תורה ממנו בקבצים שונים ובהסכמותיו. תשובתו מתרפ"ה לר' פנחס הירשפרונג עורך אהל תורה, תרפ"ח, חו"א, יז. מכתביו: המגיד החדש, ו, י"ז סיון תרנ"ז, 190, ט, 216 (למען ציון); תשובה כהלכה; לרצ"פ פרנק בתרפ"ו, הר המור, ב, 65-63. אהלי שם, 288; רוהטין, 57–55, 87; רישא, 85–82, 44–43, (תמונת בנו נרשמה בטעות כשלו), 94–93, 99, 223, 409, 444–442; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ג, 133–131; הרב יהודה רובינשטיין, הדרום, ח-ט, 14–8, עם תשובתו מתרס"ט לרז"ו לייטר ופקסימיל, הרב משה לייטר, יט, 148–147, עם מכתבו מתרס"ז לרמ"צ יונג.
ר' שאול לוין ראה בתוך: הלוי, ר' אשר לוינטל ראה לפי: לבינטל
תמונות
