מדונייוב (תרכ"ה–תרצ"ג)
נולד בבוברקא ביום י' אד"ב תרכ"ה (ולא תרכ"ד, תרכ"ט) [תוקן: תרכ"ד ↓] לאביו הדומ"ץ ר' שלום. בגיל ארבע־חמש נתייתם מהוריו, והתחנך אצל אחיו הבכור ר' דוד דב אב"ד זוולוב. זמן מה למד בברזן עם היתום רמ"מ מיסלו נכד רבי פייביש הלפרין, וזכה לראות את השו"מ. למד בזוולוב יחד עם ר' יעקב גלר שלא היה מחדש כמוהו. אחיו רד"ד הקטין את ערך חידושיו לבל יתגאה, ולכן הציעו אותם לפני גאוני הזמן שקילסום והסכימו עמהם בהיותם בני י"ג-י"ד, וביניהם ר' שלום לילינפלד מפודהייץ ור' פנחס בורשטיין. על שם ידידותם הדפיסום בלמברג תרמ"ו בשם מזכרת אהבה, והספר אינו מצוי.
חתן ר' ראובן דוד אפרתי אב"ד חוליוב, אמנם נמסר שנשא את צביה בת ר' אריה יהודה, בנו של ר' חיים שאותו כיבד והושיב בראש השולחן, ונכדם של ר' משה צבי הלר מח"ס גאון צבי ב"ר יהודה ליב אב"ד סטנוב, ושל הקדוש ר' חיים רייצס.
שנהרג עם אחיו בלבוב הי"ד. הניח בכתובים ספר יהודה לקרא עם הסכמת המהרש"ם. החזיק את חתנו ללמוד שש שנים על שולחנו. נפטר ביום כ"ה אדר"ב תר"ע. בלדתה את הבן רנ"ן נפטרה צביה ביום י"ב אדר תרנ"ב (צ"ל תרנ"ה?), ואז נשא את ברכה שגידלה את יתומיו, בת הרב משה איזקזון, בנו של ר' דוד אב"ד רומן ב"ר יצחק מקלוש. נפטרה בניו יורק ביום י"ב חשון תש"ה.
בהיותו בלבוב בן עשרים, נכנס לשוחח בלימוד עם הגאון ר' יעקב יוטס שהתפעל מכשרונותיו, וסמכו ביזמת עצמו. משנתעורר סכסוך על כהונת רבנות, נבחר להרכיב את בית הדין, וקבע את ר"ש לילינפלד, רש"י שור ור' חיים שמחה ויטלש הישיש אב"ד בוברקא כראב"ד. הם הסמיכוהו להוראה בתרמ"ה ובתרמ"ח. נתפרסם בלמדנותו, ובקיאותו בסדר נשים במיוחד עוררה השתוממות.
לימים כתב ר"מ ארק, שאינו מתיר עגונה עד שרי"מ והמחזה אברהם יסכימו עמו. הוצעה לו רבנות ויטקוב, אך הוא העדיף את דוניוב הסמוכה לזלוטשוב. נסמך אז בתר"ן מהמהרש"ם שהעריכו, ואמר עליו שהוא ת"ח גדול ופיקח. להכתרתו בשבת משפטים אותה שנה (ולא בתרנ"א), באו עמו אחיו רד"ד מזוולוב ור' יעקב, וכן ש"ב הגביר ר' גדליה צימר. הקהל התחייב לשלם שכרו ששה רו"כ לשנה, ובראש החותמים ש"ב הנ"ל ור' אברהם צימר, אחרי הגביר ר' שמואל חיים ואהל. אלמנת הרב הקודם שגרה שם שמחה לבואו. מילא את תפקידי הרבנות, ופנו אליו בדיני תורה. הרביץ תורה לתלמידים, וביניהם: ר' ברוך גלנץ־צימר רב בבוקרשט; ר"א נאס רב בניו יורק; ר' יוסף עהרע הכהן, המתמיד ר' זלמן טור, ר"ז רובין ור"י צימר.
כשפרצה מלה"ע א' ברח לרוהטין אל ש"ב רנ"נ לייטר, ושב לדוניוב. הרוסים הגלוהו בראש בני עדתו לרעוב בכפר ויצין הסמוך, עד שהרשו להם לעבור לזלוטשוב. עיירתו נשרפה, וכתביו עלו באש. את פרשת סבלו עינוייו ותלאותיו, גולל כעבור שנה במכתב לבנו ר' משה שברח לוינא, וכל הזמן לא ידעו אחד מהשני. המכתב הוא מסמך מזעזע על התנהגות החיילים הרוסים בגזילות ובזיונות, גרימת חילולי שבת ויום טוב, ומניעת קיום מצוות כטלית ותפילין וארבעת המינים. לבסוף עלה בידו להימלט עם משפחתו לוינא, בה התגלה כעסקן ונואם מוכשר. בלט בין חשובי הרבנים בעיר, ונתקבל כרב ביכ"נ מחז"ה של אנשי גליציה בעיר. שימש בתר"ף נציג אגודת הרבנים לועידת אגו"י בציריך.
בגלל חורבן דוניוב היגרו בני העיירה לארה"ב, ושלחו כסף לרבם לבוא אליהם לניו יורק. מתרפ"א רבו של ביכ"נ מחז"ה אנשי זלוצוב וחברות דוניוב, פמורן וגוליגור, וכן של ביכ"נ חסידי הוסיאטין וסדיגורה. שימש כסגן נשיא הסתדרות הרבנים בארה"ב. שלח בתרצ"ב את כתביו לבנו באירופה שידפיסם, אך לא זכה לראות את הספר. משנפטר בנו ריה"ה רצה לעלות לארץ, כי לבו לא נשא את הצער. כעבור עשרה שבועות נפטר, בשבת כ"ב שבט תרצ"ג.
ילדיו: א. ר' נתן נטע שהוציא לאור בוינא את הקובץ רבותינו שבגולה; ב. ר' יהושע השל רב בברונקס; ג. ר' משה מוינה, צירין וניו יורק; ד. ר' מרדכי. היה חולה כשברח בתרע"ד עם אחיו לוינא; ה. מלכה דבורה (מאלצי). נפטרה בזקופנה ביום י"ב תמוז תרע"ח; ו. בילא ברכה זו' ר' מרדכי לייטר, בן דודה אחי אביה ר' יעקב. בתרצ"ב בחיים; ז. ר' יעקב אבי יחיאל מיכל.
דרכי שלום (ח"א: ע' ש"ת וחידושים, וינא, דפוס נ. קרוננברג בבילגוריי, תרצ"ב, 6, 128; 2, 128 עמ'.
ח"ב: עו דרשות, תרצ"ג. בהתחלה הספדו של המו"ל: בנו ר' משה שצירף מהגהותיו. הוא כותב שרוב הספר ממה שחידש אביו באמריקה. הקדמת אגדה מהמחבר, עם שמות בני משפחתו. בסוף ח"א השמטות ומפתחות. בסוף ח"ב פרפראות דרוש מהמו"ל, ובעמוד האחרון על פטירת אחיו זה מקרוב.
בין היתר תשובות אל גיסו ר' יצחק דומ"ץ יאס ז"ל (מו); ר' אברהם אהרן יודלביץ מניו יורק מח"ס שו"ת בית אב (ג); ר' שלמה זלמן פינס מצירייך מח"ס פנס שלמה (מ).
תשובות אליו: אמרי יושר, ח"א, קכה, ח"ב, כד; לדו"ז, בית דוד, מז בתרס"ז, ומאורות נתן, קיח בתרצ"ג; חבצלת, תנינא, ב בתרצ"ב; מהרש"ם, ח"ג, שנ, וכרם שלמה, אלול תשמ"ג; יד-טו בתרמ"א; מחזה אברהם, ח"א, מח בתרפ"א; פורת יוסף (צוויג), לז לניו יורק; אחיו רד"ד, צל"ח, קיא, בהיותו בחור. במשתתפי ועידת סנדובה וישניה, וחותמי נגד תנאי בנישואין. מכתבו בתשובה כהלכה, 76. בקבלו ספרים מגדולים טרח לעיין בהם, ולכתוב אליהם את הערותיו לשמחם, ולמשל בספר חכמת ידידיה (משיקגו), יש שני סימנים להשיב על הערותיו. אהלי שם, 229; דורות אחרונים, ב, 117, 133; מליצי אש, ג, שבט, מב; בנו הרב משה: ניב והגות, שא-שג (עם קינה עליו); ספר זלוצ'וב, 432–429; מנ"ח השלם, 21; הדרום, טו, 66–65, לט, 214-187.