מסאסוב (תקצ"ה–תרע"ט)
נולד בזאת חנוכה תקצ"ה (ולא תקצ"ב, תקצ"ט) לאביו רח"ה מאלסק, ונקרא על שם הדברת שלמה רבו של זקנו. התחנך אצל אבי אמו השר שלום מבלז, וישן בחדרו. נשא את כוליא בת ר' צבי אריה ברנדויין מפלשטין וצפת ב"ר יוסף דוד ב"ר צבי אריה לנדא מאליק, ואחותה נישאה לרבי מרדכי מבילירודקא נכד ר"מ מנשכיז. אביה לא היה יכול לבוא מרוסיה לנישואיה, ועמד מצידה דודה ר"י מרוזין. נסע אל ר' אברהם מסטרטין מחותנו של חמיו, וקיבל ממנו הרבה.
חתימת רבי שלמה מאלעסק-סאסוב כשנפטר אביו בתרמ"ד השתקע בסאסוב, ועל שמה נקרא. בפאלקסקאלענדער קרא לו בטעות ר' שמואל. הקים את חצרו בבית קומה גדול במרכז העיירה, ועמו גרו ילדיו, נכדיו וצאצאיהם. מתמיד ובעל הבנה, הדור פנים ודחיל חטאין. פניו הפיקו פקחות, עיניו חדרו כליות ולב, ושפעו ידידות וחמימות. פה מפיק מרגליות, והוא מקורם של הרבה חדו"ת ואימרות, השגורים בפי העולם מבלי לדעת את שם אומרם. ציורי אמנות מופלאים עיטרו את בית מדרשו, מעשי ידיו של האמן ר' זיינויל פדר שבא מרוסיה. נקרא מרשלק על כי היה הבדחן בשמחות, וחיבר ספר שירה חדשה א-ב. ארבעים שנה לא חיסר אף שולחן אצל הרבי.
במלה"ע א' חלה ונפטר בלבוב. כמה מנינים ישבו ולמדו כל היום בביהמ"ד. חסידיו היו ת"ח מובהקים, ועסקו גם בסתרי תורה. הגבאים אצלו היו: ר' אברהמצ'י המזכיר שחתם כמשב"ק על המכתבים; ר' ליבלה ויינריב הת"ח שהיה איש הקשר עם רבנים ואדמורי"ם, בחן חתנים וכתב הסמכות; ר' יעקב איש הקשר עם זרים מכיון ששלט בגרמנית ובפולנית, והיה בקי בהויות העולם. ר"ש למד חומש עם יועצו ר' בריש שלימד את בנו, נפטר בר"ח אלול תרע"ז באושפיצין. ידידותו המופלאה עם ר"י שמלקיס החלה בעת שהתאכסן בלבוב אצל חסידו ר' יהושע לנדוי מראשי הקהל, ויעץ לו לעשות את העירוב דמוי קו טלפון כדי שלא יזיקוהו. מחסידיו גם ר' יצחק מנקיס מקוזלוב וניו יורק.
אדמו"ר להמונים בשיטה פשטנית, והתיחס בביטול למופתים שנראו אצלו. זכר להפליא גם מי שביקר אצלו לפני זמן רב. נסעו אליו גם מהונגריה ומארצות רחוקות, ואפילו מסין ומיפן. בקהל הרב שהגיע נעשו שידוכים, שותפויות וכדומה. פנו אליו גם מתבוללים, סטודנטים ונכרים. התפרסם כפועל ישועות, וסיפרו עליו מעשים פליאים, כגון האילם שהתחיל לדבר. חולי רוח נסעו אליו שיוציא את הדיבוק שנכנס בהם. ילדים פחדו ללכת בלילה בחוץ בגלל יללות המשוגעים. הרבנית פיקחה במטבח על בישול הארוחות למשפחתו הגדולה ולעוברי אורח קבצנים, וחצרו שגשגה על חשבון ירידת אלסק.
בפרוץ מלה"ע א' ברח ללבוב, ובגלל הפרעות שם הרחיק לאושוויץ עם מאה ממלויו. לא רצה לעבור לאוסטריה, כי חשש מהצביון הרוחני שם. שהה בעיר ארבע שנים, וגם לכאן באו רבים להתיעץ עמו. ר"ש דומיניץ מספר כיצד מסר נפשו לקיים את המצוות. התפלל בשאגת אריה, ובמיוחד בשבתות עד שתים אחה"צ, ולרוב הזיעה הוצרכו להחליף את מלבושיו. מר"ח אלול עד אחרי שמיני עצרת, לא ישן יותר משעתיים בלילה.
בתום המלחמה חזר ללבוב ופתח את קלויז סאסוב, בתורו אחרי מקום להשתקע. בפרעות תרע"ט פרצו שני בריונים לביתו, ובראותם את צורתו הקדושה בקשו את ברכתו, בהבטיחם שלא יזיקו יותר. ביום חמישי בלילה כשהחמירה מחלתו התחזק וישב על מיטתו, ביקש שיביאו לו חלת שבת ודגים, נטל את ידיו, בירך המוציא וטעם כזית, חזר ונשכב, עצם את עיניו ואמר את הפסוק: דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו, ונסתלק בן פ"ד בעש"ק י"ב אד"ב (ולא מנ"א) תרע"ט (ולא ל"ו בעומר תרפ"ב). נטמן ליד ידידו הבית יצחק. הניח בכתובים ספר מנחה חדשה.
ילדיו: א. רעכל זוו' ר' אלעזר רובין ("קרומער לאזער"); ב. מרים זוו' ר' טוביה יחיאל מיכל הלפרין מברזאן ("לאנגער מיכאל"); ג. גיטל זוו' ר' אברהם מרדכי שלום טויב מפמורן, ססוב וזלוטשוב. בניו נפטרו בקיצור שנים: ד. ר' יוסף דוד הבכור; ה. ר' יחיאל מיכל'ה האילם ("דער שטומער"), אדמו"ר זמן קצר בלבוב.
תשובה אליו: שדה יצחק, י'. מכתביו: תשובה כהלכה, 146; דובב שפתי ישנים, ח"ב, שג-שה לר"י פלייסיג בתרנ"ט.
אורי הניס, תמימי דרך, ירושלים, אחיעבר, תשי"ט, 168 עמ'; אהלי שם, טל אורות, א, 424; 206–202; אושפיצין, 98, 248–244; מיין שטעטל סאסאוו, 14–15; לא זכיתי באור, 14–16; מאמרי רבותה"ק של אברכי חסידי ספינקא, גל' כב (תשל"ז), עמ' ג.