ר' שמעון ב"ר צבי הירש פדרבוש

מנרול, פינלנד וניו יורק (תרנ"ב–תשכ"ט)

נולד בנרול ביום י"ז (ולא כ"ה) שבט תרנ"ב (ולא תר"ן), לאמו טשארנה (צצילי ה) לבית הירש מדוקלא נכדת החכם צבי, ולאביו ר' צבי הירשלי עדין הנפש (בעל אחוזה בזורביצה בלבוש חסידי וכך הופיע לפני השלטונות, מעורב בדעת עם הבריות ברווה. מלבד הבן היו לו גם חמש בנות), ב"ר אברהם שהיה בעל צדקה וחוש אסתטי, ראש האזרחים בנרול, ונקרא הגרא"ף בדורמשמעות.

למד בעיירתו, ובגיל עשר הוזמן ללמדו הרב שמעון פליוור. בן י"ב פירסם את מאמרו הראשון בבטאון התורני השחר שהופיע בדמביץ בעריכת משה ויזנפלד, וכן נאם בפולנית לבקשת הרב ביום החג הלאומי. מגיל י"ג למד ברווה אצל רד"כ, ואצל הרב יעקב טפיך רבו המובהק שהסמיכו בתרס"ט בן י"ז. נסמך אז גם מהמהרש"ם ור"מ ארק, וכתב חדו"ת פלפוליים בקדשים. בפרוץ מלה"ע א' ברחה המשפחה לוינא, ואחרי שנה וחצי עשה את בחינות הבגרות. מתרע"ז השתלם בביהמד"ר ובאוניברסיטה, והחל בעסקנות ציבורית וארגון צעירי ישראל-צעירי מזרחי. בשובו לגליציה למד באוניברסיטאות קראקא ולבוב, ובד בבד עסק בחידוש תנועת המזרחי, עריכת הבטאונים בת קול, גליונות, מזרחה, מסילה ואידישע בלעטער, והקמת הסתדרות תרבות להפצת הלשון העברית. בתרפ"ב השלים את לימודיו בווינא, וקיבל תואר ד"ר לפילוסופיה היסטוריה וסוציולוגיה, על מחקרו שהופיע בגרמנית ובעברית: התפתחות מידת האמת לאור המוסר הסוציולוגי. חזר אז ללבוב.

לעבודתו הציבורית. יסד בגליציה וניהל את מוסדות החינוך מת"ת (מציון תצא תורה) בצביון דתילאומי, ואת תנועת תורה ועבודה. בתרפ"ג נבחר לסיים כנציג המפלגה היהודית הלאומית, וחבר ועדות התרבות, החינוך, ולנפגעי המלחמה. מתרפ"ה נשיא המזרחי בגליציה המזרחית, חבר הועה"פ הציוני, וציר לקונגרסים ציוניים וועידות בינלאומיות. נשא בתרפ"ח את מרים בת ר' ישעיה (ולא יהושע) איש הורביץ מוינא. בניו תלמידי ישיבה יוניברסיטי: א. אוריאל פנחס האורטודנט. נשא את מאשה בת מנחם אברמוביץ; ב. עמנואל.

מתר"ץ רבה הראשי של פינלנד, מרצה באוניברסיטת הלסינגפורסהלסינקי, ורכש השפעה בחוגי השלטון. הקים ארגון של רבני סקנדינביה, והרבה בהסברה למניעת התבוללות ואיסור השחיטה. פירסם בפינית ובשבדית: פרוטוקולי זקני ציון לאור האמת, להזים את הכזבים בעניין זה. לנוכח סכנת פליטה נאצית או רוסית עבר לארה"ב בשנת ת"ש. מתש"א נשיא הפועהמ"ז בארה"ב, ועורך הבטאון ג'ואיש הורייזון.

ראש ישיבה ורב ביכ"נ על שם ר' ישראל סלנטר בברונקס. מתש"ה ראש מחלקת התרבות בקונגרס היהודי העולמי, ועסק בפעולות חינוכיות במדינות שונות ברחבי תבל. נציג המזרחי בברית עברית עולמית, וחבר בארגונים ציבוריים רבים. נפטר ביום ז' אלול תשכ"ט, ונטמן בירושלים. ספד לו בהלוויה הרב יחיאל מיכל חרל"פ.

סופר פורה בתחומים שונים, ומאמריו נתפרסמו בבמות רבות. חיבר גם ספרים באנגלית, ומאמרים בשש שפות בשלוש יבשות. ר' דוד טלזנר רשם את תולדותיו והביבליוגרפיה שלו, בראש ספר היובל שהופיע לכבודו בעריכת רי"ל מימון, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשכ"א, עמ' טמ. ההדיר שם בתשי"ח את שו"ת הרי בשמים גד, ורמח"א בלוך יצא נגדו בקובץ משא פדרבוש, ניו יורק תשי"ט.

ספריו הופיעו בסדר זה: שלמות היהדות על רעיון המזרחי, ירושלים תרפ"ז. זכה בפרס, ותורגם לשפות רבות. עיונים הכולל את הדוקטורט שלו, ורשא תרפ"ט. חקרי תלמוד, ירושלים תרח"צ. המוסר והמשפט בישראל, ניו יורק, עוגן, תש"ד, ירושלים, מוסד הרב קוק, תש"ח, וד"צ בתש"ם. משפט המלוכה בישראל להשלטת המשפט העברי במדינה, תשי"ב וד"צ בתשל"ג. בנתיבות התלמוד תשי"ז, וד"צ בתשמ"ג. חקרי יהדות בתשכ"ו. הלשון העברית בישראל ובעמים, תשכ"ח. ערך את הספרים: הרמב"ם תורתו ואישיותו, ניו יורק תשט"ז, עברית ואנגלית, וכן רש"י תורתו ואישיותו, תשי"ח. חזון תורה וציון, ניו יורק תש"ך; תורה ומלוכה, תשכ"א; חסידות וציון, תשכ"ג; חכמת ישראל במערב אירופה אב, תשי"ט–תשכ"ג, באירופה תשכ"ה.