
ר' אברהם ב"ר שלמה מאיר פיער
מורה לדת וחשבון בהוסיאטין ומנהל בית ספר בסטניסלב
מאוסציא זילוני (תרי"ב–תרצ"ו)
נולד באדר תרי"ב באוסציא זילוני שעל הדניסטר, לאביו ר' שלמה מאיר (ת"ח סוחר מלח). שתי אחיותיו גרו בפודהייץ ובקוזובה. נפטר באסרו חג פסח תרמ"ז), ולאמו ריינע, נפטרה ביום י"ח אלול תרס"א. בבחרותו מילא כרסו ש"ס ופוסקים בעיירתו, ולמד אצל הרב שאול הורביץ ור' משה ב"ר יצחק הויז. השתלם גם במדעים ובמיוחד במתימטיקה, והיה בן בית בפילוסופיה החדשה. בגיל י"ט אירס את בת אחות אביו מקוזובה, שהשיאה את הבת הגדולה לחסיד אחד. הלה חשש שתתגלה בורותו, והדיח לבטל את השידוך. מרוב צער עזב את הבית, והלך לסטניסלב. שוטט דרך ליסעץ, ברודשין, נדבורנה, דלטין, דרומה להונגריה, ובא לסיגט. הוסמך כרב מישיבת פרשבורג. יצר הנדודים לא נתן לו מנוח, והוא המשיך לא"י דרך טורקיה ומצרים, אלא שלא הצליח להתישב על הקרקע. סבב את פולין ורוסיה, ופנה מערבה לצרפת ולאנגליה. בכל מקום התחבב על הבריות, והתפרנס מהוראה או הנהלת פנקסים. לבסוף התישב בהוסיאטין, כמורה לדת וחשבון בביה"ס העירוני. עבר לסטניסלב, ופתח בי"ס לשפות אירופיות עם שותפו דוד הפלינג. הצטרף לציונות, ופירסם בהמצפה, הצפירה, וגם בוועלט הוינאי. שני בניו הגדולים היגרו לקנדה, ועיבדו אדמת יק"א בחבל סוסקוטשיבן שלא דרך בו אדם מעולם. בתרע"א נסע אליהם עם אשתו ושני בניו הקטנים. עבד את האדמה י"ב שנה, ושקד על חיי הרוח של המתישבים. בגלל קשיי פרנסה עבר לברוקלין ליד בנו. אמר שיעור בגמרא וברמב"ם בביכ"נ צעירי ישראל בפלטבוש. הדפיס את ספריו המוקדשים לבנו שלמה מאיר וזו' פעפי, חקלאים במערב קנדה בלי ילדים. בשנותיו האחרונות חיבר ביאור לפירוש ראב"ע עה"ת בו פיענח את המקומות הסתומים, וכן חיבור עברי בשאלות מתימטיות. נפטר ביום ד' י"ז אדר תרצ"ו, ובלויתו למחרת ספדו לו גם הרבנים לוי ומינץ (שערי ציון, תרצ"ו, חו' ד-ח, מב).
זכרון אברהם, ניו יורק, אקומודייטינג פרעס, ת"ב תרפ"ד, 2, 116 עמ'. זכרונות נעוריו בעברית צחה, ותיאור הווי החיים בעיירות גליציה. כולל הגיגים פילוסופיים ומוסר השכל. בהקדמתו מבאר את יעדי הספר בו השקיע מאות דולר. נשמת כל חי, רעיונות וחקירות על נשמת האדם והישארות הנפש, מלוקטים בשפה צחה מש"ס ומדרשים ופילוסופים ידועים. וינא, דפוס אוניאן, תרפ"ז, 85 עמ'. הקדמה. לקוטי אברהם, ביאורי מדרש רבה לפי החקירה המדעית פילוסופית ותוספת באנגלית, סטרי תרצ"ג.
עקיבא בן־עזרא, דמויות, 115 - 117.