נולד בוינא [תוקן: וילנא ↓] בשנת ת"ר או תר"א. למד בישיבת מיר אצל הרב חיים טיקטינסקי. יפה תואר ובעל קול ערב, ועבר בעיר לפני התיבה להנאת המתפללים. עיין בסתר בספרות העברית החדשה, ולמד את מלאכת הדפוס. חתן נגיד אדוק מנכבדי העיר. נסע לברסלוי להשתלם בקונסרבטוריון ובביהמ"ד ר', וזכה להערכת מלומדים וחזנים. חמיו התנגד שיקבל משרת חזן ראשי בעיר הגרמנית, ובגיל כ"ד זכה במכרז של ביהכ"נ לנאורים בקראקא, שלישי בגליציה אחרי טרנופול ולבוב. גם חרדים התגנבו להאזין לו למרות האיסור על הטמפל, ולא מש מזכרונם מלכויות זכרונות ושופרות שלו.
פתח בעיר ספריית השאלה, ואח"כ בית דפוס. לפניו היה שם הגוי בודווייזר שהדפיס בעברית. כנתין רוסי לא היה יכול לפתוח בעצמו, ועל כן עשה בתרל"ט שותפות עם ברוך וינדלינג. בדפוסם הופיעו חוברות שונות, והשבועון התור. בתרמ"א נעשה שותף עם רש"ח דייטשר המקורב לחצרות צדיקים, ונדפס אצלם אף השבועון מחז"ה. בתרמ"ה כשקיבל רשיון לפתוח דפוס עצמאי, נפרדו דרכיהם. ניהל בעצמו בית הוצאה לאור לספרות עברית, והתמסר לו יומם ולילה. לא ראה ממנו פרנסה רק בעיות, ואת כל ההכנסות השקיע בשיפורים. הדפיס למחברים על חשבון עד שירחיב, ופעמים כשתפס אצלו מקום, ביקש שיקחום ממנו אפילו בחינם. בעיר התלוצצו שאת הכנסתו מהחזנות משקיע בשיפור הדפוס, ומהכנסות הדפוס שיכלל את מקהלת ביהכ"נ, והשיא את בנותיו בכבוד. דפוסו נחשב כאחד המשובחים במדינה, והיחידי בפולין שהדפיס גם בערבית. נדפסו בו עתונים רבים בעברית וביידיש. המגיה היה הת"ח ר' יהודה קורנגולד, ועמו בנו נישאה לפועל הדפוס העתונאי יונה קרפל מדרוהוביטש. שערך את הירחון הביבליוגרפי ירושלים, השבועון יידישע פאלקסשטימע, ועוד. אח"כ פתח דפוס לעצמו, נתקבל לשרות החוץ האוסטרי, ונכזבה תוחלתו להיות קונסול אוסטריה בא"י. חמיו כיהן בחזנות כיובל שנים, עד לפטירתו בן ע"ג אחרי מחלה קשה, ביום ד' סוף אדר תרע"ד. בנו מוריץ המשיך בדפוס עד לשואה, ונפטר בארץ.
המצפה, כ"ט אדר תרע"ד, 3; מיינע זכרונות, 95–96, 100–101; קראקא, 79, 347; משה צינוביץ, מיר, ח"א, 68; עקיבא צימרמן, עת-מול, 63, תשמ"ו, 22–23, ברון יחד, 52–58, עם תמונתו, ביהכ"נ שלו ופקסימיל מכתבו.