ר' ישראל צבי רוטנברג ב"ר יהוסף

מקוסון (תר"ן–תש"ד)

נולד ביום ה' סוכות תר"ן, לאביו ר' יהוסף מקאסאני. מתר"ף בגיל שלושים אב"ד ואדמו"ר שם על מקום אביו ואחיו, לבקשת הקהילה והחסידים. כששאל בעצת מהרי"ד מבלז הורה להיענות, וכשהושיבו בשבת בראש השולחן – בירכו שיהיה פועל ישועות. נודע כגאון בנגלה ובנסתר. ראש ישיבת עטרת ישראל במקום שנודעה לתהילה, ולמדו בה כמאה ועשרים תלמידים. מתמיד גדול, והתלהב באמירת שיעוריו. תפילותיו העילאיות בנסח זידיטשוב. בליל שבת דיבר בסעודה ע"ד החסידות, ביום בדרך דרוש ורמז, ובס"ג ע"ד הנסתר. הכל בהתלהבות רבה בתוכחת מוסר ממרקת, ובמיוחד במועדים. הרעיף בהם עידוד וחיזוק למסתופפים בצילו. צנוע וחביב לכל, ובעל לב חם לכל יהודי. כשקרפטורוס סופחה שוב בתרצ"ט להונגריה, החלה סאת הצרות להתמלא. רבבות גורשו לאוקראינה, ובהם חתנו מדוברוני ומשפחתו. הסתיר בביתו ארבעים ניצולים. בשנה האחרונה הרגיש כי גם על יהדות הונגריה תעבור הכוס, והטיף לקבל יסורים באהבה, ולקדש את השם בשמחה. היתה לו אפשרות להינצל, ולא רצה להיפרד מצאן מרעיתו. באסרו חג פסח תש"ד הובלו בני קהילתו לברגסז הסמוכה, ועונו בגיטו. נשלחו בקרונות לאושוויץ, ונספו שם ביום ג' סיון הי"ד.

נשא את מינדל בת ר' חיים שלמה אחיו הבכור, נפטרה ביום כ"ז תשרי תרע"ט. ממנה: א. אלטע רחמה זוו"ל ר' יהודה צבי אייכנשטיין אב"ד דאבראני גדול. נספו בקמניץ פודולסק באלול תש"א עם ילדיהם חיה מינדל, חוה, אסתר, רחל מלכה, ועוד ילד; ב. צפורה יענטל זוו"ל רחי"ל ט"ב אב"ד נירבטור. ישב אצלו שבע שנים כדומ"ץ ור"מ, ושרד מהשואה. נספתה עם ילדיה: יוסף, אלטע מינדל והענדיל. נשא בשנית את אחותה רחל מלכה, נפטרה ביום כ"ב אלול תרפ"ה. ממנה: ג. הב' אלתר חיים שלמה שנספה עמו. זו' השלישית: אדל בת ר' שלום אליעזר ה"ש מרצפרט.

נספתה עמו ועם ילדיה: 1. רעכיל זו' ר' אלכסנדר סנדר זלטנרייך מוודוביץ; 2. יוכבד. נפטרה ביום כ"ב אלול תרצ"ד; 3. אסתר זו' ר' יוסף מאיר רובין אדמו"ר במיהאפלווא הי"ד.

אור מלא. כולל: א. עה"ת; ב. מועדים; ג. ד"ת ששמעו תלמידיו וחסידיו וטרם נדפסו, ממנו מאביו ומאחיו. ברוקלין, דפוס בלשן, תשט"ז ונגמר בתשי"ח, ז, קכא; ד, סו ד'. בהקדמת גיס המחבר ר' יואל צבי ראטה אב"ד טיסא סלקא, למו"ל ר' דוד פלברבוים ב"ר יצחק יעקב הי"ד שו"ב קאסאני, מעיד שזוכר כי המחבר שבע נחת מכתיבתו של תלמידו המהדיר את תורותיו, ועיין בהם בשבת. עבר על הדברים, ומצאם נאמנים ומדויקים. קרא את שם הספר כרצון המחבר, ומסר נוספות. במכתב רחי"ל ט"ב חתן המחבר מתאר את עבודתו, ומספר שהטמין את חמשת כרכי כתביו בקרקע, ובשובו מאושוויץ לא מצאם. נותר רק זה המעט בידי הכותב המהדיר. בהקדמת המהדיר מתאר את אורחות המחבר, ומוסר שלא רשם את מעינו המתגבר, ורק כשפרצה המלחמה ותלמידיו רצו לקחת עמם לדרך מתורותיו, החל לרשום תלמידו ר' ישראל מנחם שורץ, והפיק רצון ממנו. כשנגזר גירוש על הכותב, הוטל עליו למלא את מקומו. בן המחבר סייע לו בבירור המקורות, והאב אף הרשה לעיין בכתבי אביו. המוקפים במרובעים הם הוספות המחבר, ובעיגולים ביאורים משל עצמו. תלמידו ר' דוד בן ציון קליין מהלמץ רבה של יסודות, השתדל אצל ממשלת צ'כיה לשחרר את הכתבים, וצירף קוו' שרשם. בסוף מודה לשאר מסייעיו. נלוה לו ד"צ בני שלשים תרע"ח. מהדורת צילום בתשד"מ עם הוספות ומפתחות, ע"י המהדיר ובימ"ד עטרת שלום של הרב מנחם ישראל רוטנברג, יז עמ', קכו ד'; ה, פ ד', עם הבני שלשים.