ר' שמשון שטוקהמר
רב ועסקן אגודת ישראל, מזכיר הרבנות בוורשא
נולד בסקול בשנת תרנ"ט (ולא תרס"ב) לאביו היחסן, שו"ב ומלמד מחסידי בלז. כשנעשה בר מצוה השמיע דרשה שהפליאה את שומעיו. השתלם באיסור והיתר אצל האב"ד והדיינים. בן (י"ז או) עשרים נסמך מהרב מפרוביזנה, ואח"כ מר' אהרן לווין. נסע עם אביו לבלז אל המהרי"ד. חסידי בלז התרעמו עליו, על שאושר כרב ע"י השלטונות בלבוב, ועל שהצטרף לאגו"י. נשא בתרפ"ה את בת ר' יצחק וילצ'יק מויסל פרברה של ורשא, שהיתה פקידה בקהילה. התרועע עם ר"מ זמבה, והמשיך בלימודים. נכנס בכל המרץ לחיזוק חיי התורה והיהדות. מעורה בעניני היום, וסופר מליץ ביידיש ובעברית. כתב בעתוני אגו"י כגון דער איד, והיה לו טור קבוע לעניני היהדות באידישע טאגבלאט. כתיבתו זכתה להערכה רבה ברמתה ובציורה, בהסברתה העניינית מתוך דעת תורה ולהט חסידי, וביחסי אנוש מכובדים. מתרצ"ג נאמנה של מועצגה"ת במערכת העתון, ומפקח למניעת מכשולים. חבר מחלקת חיזוק הדת באגו"י, פעיל באגודת הרבנים, ובמשך שנים השפיע במאמריו הפובליציסטיים המעולים. גבה קומה בעל זקן שחור נאה, וקלסתר פנים אציל וענוג. בורח מכבוד.
בתרצ"ג החל ללמד גמרא לצעירים לומדי מקצוע, ונתגלה כמחנך ומסביר מעולה. עם כל עיסוקיו המשיך לכתוב חידושים ותשובות, והכין לדפוס כמה ספרים. מתרצ"ד מזכיר הרבנות וחבר ועד הרבנים בוורשא. התחבב בגישתו לפתרון שאלות מסובכות, ופעילותו לחיזוק חומות הדת. פעל נגד גזירת השחיטה והתגברות האנטישמיות. בפרוץ המלחמה השתדל להתיר עגונות, במיוחד של חיילים בצבא הפולני. בכיבוש הנאצי גברה פעילותו, ומונה כנציג ועד הרבנים ליודנראט. פעל לקיום השרותים הדתיים וקשר עם הג'וינט, והשתדל למנוע קיפוחים של חרדים. טרח במסירות נפש עם ר"מ זמבה ור"ד שפירא לשחרור רבנים מעבודות כפיה, והבאת נפטרים לקבר ישראל.
זו' וארבעת ילדיו נהרגו, והוא נלקח בשבט תש"ג למחנה המות פוניאטובה שליד לובלין. לפי נוסח אחר נשלח באייר אחרי המרד עם עוד 800 יהודים, למחנה בודזין שליד לובלין בו היתה תעשית מטוסים. שימש קרן אורה של עידוד וחיזוק, ורבים התרכזו סביבו ונתקרבו ליהדות בגללו. גם כעבור שנה עוד היה קשר אתו לשם. מלך ניישטט כתב כי בקיץ תש"ד העבר למחנה פלשוב או ויליצקה, ושם נספה. הנכון ששולח למחנה פלוסנבורג בבווריה, והתענה שם שנה. שכנו למחנה ר' דב ברל אורשיצר מרישא בברוקלין, העיד עד כמה הבליג על אסונו הפרטי, וחיזק ידים רפות בנטעו אמונה ובטחון. עבר בפרך כמו כולם, ולא התלונן. שמר מצוות במסירות, ובפסח האחרון נזהר מחמץ ושתה רק מים. באייר תש"ה הובלו העצורים מערבה, ונפצע מרסיסי פצצה שפגעה ברכבת. כן מסר הלל זיידמן, וגם ר' אברהם זמבה כתב שהיה בין המפונים מוליצ'קה לגרמניה בטרנספורט הטירולי. משנפצע ירה בו נאצי אכזר שלושה ימים לפני השחרור ביום ו' או י"ג(!) אייר תש"ה באויטינג שליד שוורצנפלד בגרמניה, ושם נטמן.
חיבורי השו"ת שלו נקברו בחורבות גיטו ורשא. תשובות אליו: חבצלת, ח"א, יז, כז, מב, סא, ח"ב, טג. תשובתו על הצלת מאבד עצמו לדעת בשבת, תלפיות, חו' א, עמ' יז.
סוקל, 250–253, עם תמונתו נוסע בריקשה בגיטו וורשא; הלל זיידמן, אלה אזכרה, ה, 316-320: בגיא צלמות, ח"ב, שכו, תטו-תיט.