ר' פנחס אליהו ב"ר מאיר הורביץ
בעל ספר הברית, בבוטשאטש, פרשבורג וקראקא
מקראקא (תקכ"ה–תקפ"א)
נולד ביום ב' אייר תקכ"ה לאביו ר' מאיר ולאמו יענטע ילידי וילנה, כשהיו בלבוב בדרכם להשתקע בבוטשאטש. שם ישב כמה שנים, וחיבר את ספר הברית שפירסם את שמו בעולם. בשנת תק"ן השלים את ח"א, ונטל לו הסכמות בגליציה. עקב התאמצותו לקה במחלת עינים, וכשעבר לשבת בלבוב להתרפא, גר בבית מעריצו העשיר ר' נחמן רייס. נסע להאג שבהולנד, נדד לאובן־הגר, והתישב בפרשבורג. כאן גר אצל ידידו הרב בער אופנהיימר, שתירגם לו חומר משפות לועזיות מכיון שלא שלט בהן. השלים את כתיבת שני חלקי הספר ביידיש, ותירגמו ללה"ק. הספר נדפס לראשונה בברין תקנ"ז, ובעילום שמו, לקיים את מה שנדר בלבוב אם יתרפא. הופעת הספר עשתה רושם כביר, ורבים חשבו כי מחברו הוא הגר"א מוילנא. נדד במדינות רבות במערב אירופה למכירת ספריו, ועד מהרה נחטפו אלפיים עותקי המהדורה הראשונה בהצלחה מסחררית. המחבר מתואר כ"יפה עינים וטוב רואי, דבריו בנחת נשמעים, והכרת פניו תעיד חכמתו". בשנותיו האחרונות גר בקראקא, וצצאציו שגרו בעיר נקראו: אוטור, כנראה על שם אביהם המחבר. נפטר בשבת י"ט ניסן (ולא אד"ב) תקפ"א.
ספר הברית, ח"א הנקרא כתב יושר, כולל כל החכמות והידיעות שבעולם, רצוף חדו"ת ומוסר השכל, ח"ב: דברי אמת, עניני קבלה על רוממות האדם כיצד יגיע לרוח הקודש (מבוססים על דברי האריז"ל ורח"ו), ויש בו ידיעות על חיי היהודים בפולין בזמנו. בספר עושר של ידיעות בתחומי הגיאוגרפיה, טבע ופיסיקה מתוך עידכון כל התגליות שעד זמנו, ולכן נחשב מעין אנציקלופדיה עברית למדעי החול. במשך כמה דורות היה מספרי היסוד של ההשכלה העברית, ומקור למידע על כל המדעים. אמנם מחברו לא נמנה עם המשכילים, אלא בין יראי השם ושומרי מצוותיו. בשל סגנונו הבהיר והעממי זכה למהדורות רבות, נפוץ גם בארצות המזרח, ואף תורגם ללאדינו. ח"א נועד להיות מבוא לח"ב, אך הוא נתחבב יותר. בהקדמה מבאר המחבר את תועלת הספר ודרך חיבורו, ומציג פתיחה מחקרית. חזר והדפיס את הספר עם הוספות ותיקונים בברין תקס"א, זולקווא תקס"ז ווילנא תקע"ח. שתי המהדורות האחרונות נקראות השלם, על כי כפולות עם ש"נ הוספות, אותן סידר ביושבו בבית ר' משה ל"ד וזו בלומה. הפעם חתם בשמו מחמת שתי סיבות: אחרים לקחו מספרו ושמו בכליהם; מדפיס נוצרי הוציא לאור את ח"א בפראג תקנ"ט, בלי רשות ובשיבושים רבים. החל מתקע"ט מרשה להדפיס את הספר, ובלבד שיעמדו בתנאים שהציג. מהדורות נוספות: לבוב תרי"ט ותרכ"ה, ווארשא תרכ"ט, תרל"א, תרל"ב, תרל"ג, תרל"ו, תרמ"ז, תרמ"ט, תרנ"ג, וילנא תרנ"ז, תר"ס, תרס"ה, תרע"א, פיעטרקוב תרע"ג ווארשא תר"ף לערך, בני-ברק תש"ך, ברוקלין תשל"ז. קיצור הספר תורגם ליידיש ע"י יוסף מאיר יעבץ, ונדפס בווארשע תרנ"ח (ותרנ"ט), וד"צ בברוקלין תשכ"ט. בלאדינו הופיע הספר לראשונה בסאלוניקי תר"ז. המהדורה שנדפסה שם בתרמ"א ובקונסטנטינופלה תר"ס, נקראת בשם ברכה המשולשת. מהדורות שונות הופיעו מתרגומו של ר' יצחק בכור אמרגי את פרק אהבת רעים שבחלק ב', בשם דרכי האדם.
משנת חסידים מרבי עמנואל חי ריקי עם פירוש טעם עצו, קראקא, דפוס ר' יוסף פישער, תרמ"ט, ד, ק ד', בצירוף לוח מקופל של הספירות. המלבה"ד הוא החסיד הישיש ר' אברהם ליינצייג מקשאנוב, המודיע מעבר לשער שקנה את כתב היד בשטר מהנגידה שפרה אייכהורן, וכן את ספרו של המחבר בכתב־יד: מצות טובים על טעמי המצוות. המסכימים: ר' דוד ה"ש מקשאנוב; ר' עקיבא קורניצר מקראקא (מאשר יחוס הפירוש למחבר); ר' שלמה ה"ש מווישניצא (מו"ה אברהם משתדל זה איזה שנים להוציא לאור ספרים יקרים ישנים וחדשים, וגם כעת הוא מו"ל פירוש על שש מסכתות מספר משנת חסידים, והמחבר היה אדם גדול ומפורסם בק"ק קראקא, ואנשים אשר הכירו אותו מהללים ומפליגים בשבחו, וביחוד בחכמת הנסתר). ההקדמות מאת: המחבר; המפרש (מרשה להדפיס הספר בצורה נאה, ולא כאותו שהדפיס כה גרוע את ספר הברית, ובכל יום "מברך" אותו ואוסר לקנות מאותו הדפוס); המלבה"ד (שמע מרבו ר' יוסקי דומ"ץ קראקא, עד כמה שאף מחבר הפירוש להדפיס ספר זה. השתדל רבות בהעתקה ובהגהה, ומקוה להדפיס גם את הספר השני שקנה. מודה לידיד נעוריו ר' ליבש ב"ר אהרן צבי שהיה דומ"ץ קראקא, ולר' אברהם שטול שעודדוהו להדפיס את הספר). בסוף רשימת המנויים מקראקא. בכתובים נותרו גם ספריו: מטמוני מסתרים בסוד צירוף האותיות, ובית היוצר — פירוש ספר יצירה. בספריה הלאומית כתב יד של ספרו חיי העולם הבא, והוא פירש שם המפורש חברו ר' אברהם הרואה (אבולעפיה), 23 ד', מלא לוחות וצירופים. בכותרת הפירוש נכתב שהוא מר' פז"א (פנחס זה אליהו).
עיר הצדק, 189 (נוסח מצבתו), וגם בתוך: לוחות זכרון, תרס"ד, 95–93; מדינה וחכמיה, 80–81; נ"מ גלבר, ספר קראקא, 77, ספר בוטשאטש, 55, ספר לבוב, 195–194; קרסל, לכסיקון, א, 590–589, עם ביבליוגרפיה; רבנות חסידות השבלה, ב, 150–148; מהלר, ד, 52–45; צינברג, ג, 324–317, ה, 137; א"ע, יג, 948; דב סדן, ירושלימער אלמאנאך, 3–2, 1974, 194-187.