ר' משה דוד ב"ר ישראל יעקב טיטלבוים

ממדיאר-לפוש (תרט"ו–תרצ"ה)

נולד בשנת תרט"ו כבכור לאביו ר' ישראל יעקב יוקיל אב"ד ברבשט, גורליץ ווולובה. נתגדל על ברכי סבו הייטב לב שחיבבו מאד, וכעבור שנים ההדיר את ספרי זקנו. תלמיד הדב"ח, וכשנשא את נכדתו חיה בת ראל"ל ה"ש מדוקלא ב"ר דוד מקשאנוב, עמד הסבא על כך שהחתונה תיערך בצאנז, ושנה נשאר סמוך לשולחנו. נפטרה ביום י"ז תמיז תרפ"ט. בשנת תרמ"ב (או תרמ"ה) נתקבל לרבנות הכפר מדיאר-לפוש שליד דעש, וכיהן בו יותר מיובל שנים. נודע כדרשן מופלג.

הוציא לאור את כתבי הישמח משה, וכתב הקדמה לתולדותיו. הקים בכפרו ישיבה שמנתה כמאה בחורים. במלה"ע א' הם התפזרו, ובתום המלחמה נתחדשו הלימודים, כשניהול הישיבה בידי חתנו ר' אהרן גרוס. המשיך לעמוד בראש הישיבה מבחינה רוחנית, והשרה במסירות על התלמידים אוירה חסידית. ראש הלשכה המרכזית של האורטודוקסיה בזיבנבירגן. נפטר ביום כ"א אד"ב תרצ"ה. חתנו הר"מ מילא אזו את מקומו גם כאב"ד, כשהוא נוסע עם תלמידיו לשבתות מיוחדות ולשבועות אל רבי יואל מסטמר. בניו: א. ר' אברהם חיים הבכור אב"ד קרניץ; ב. ר' יצחק שמואל בלפוש. נשא את חנה בת דודו ר' נפתלי ט"ב. נספו עם בניהם ישראל יעקב יוקל ויקותיאל יהודה. כמו־כן נספו כמה מנכדיהם הנקובים בשם; ג. ר' יקותיאל יהודה נכד רופשיץ וקאלוב. ניצל מהשואה, כיהן כרב ביהכ"נ בקור חולים אנשי ספרד בברונקס, ונקרא האדמו"ר מאויהעל־צאנז בניו יורק. חי בתשל"ב. ההדיר את ספרי זקנו היש"מ, ואח"כ מסר את זכותו לאחרים מבני משפחתו. זו' הראשונה איטה (יוטא) בת ר' נפתלי ה"ש אב"ד קשאנוב, נהרגה בפלשוב ביום י' אב תש"ד הי"ד.