מקניהניטש (תק"ף*–תר"ם*)
בנו של ר' ישׂשכר אב"ד ניזנוב. בשנים תר"ח–תרי"ב לפחות היה רבה של קניהניטש. אולי לפני כן היה רבה של זורובנא, ואחרי כן רבה של ברוזדוביץ. הרב יעקב ויידנפלד מהרימלוב זכר אותו מילדותו "שהיה נכבד ומצוין בין הגאונים המפורסמים אשר התנוססו אז כאבני נזר על אדמת גלילותינו, וכולם שבחו אותו בתור אדם גדול".
קונטרוס הכשר כלים, למברג, דפוס ליבל בלבן, תר"ח, כ ד'. בהקדמתו כותב שפסק להתיר, בשאלה שבאה לפניו אודות ישראל שקנה עגל מנכרי מבלי לשאול דבר ושחטו, והנכרי סיפר לפני כן במסל"ת לישראל אחר שטרם מלאו לו ח' ימים, וכבר נתבשל בהרבה כלים אחרי מעת לעת, ויש באיסור הכלים משום מניעת שמחת יום טוב, על כן התיר אותם, והסכימו עמו חכמי הוראה. אז קם חכם מפורסם, ומבלי לשאול את פיו תחילה כתב לעירו שנכשל בהוראה. משום כך מחבר את הקונ' להצדיק את פסקו, ומודה לדודו הנגיד ר' יואל טודרוס יאליש שמימן את הדפסה. מדף טו: תשובה לסייעו מאת גיסו ר' אליעזר ליפמן קנביל מיערסלוב אב"ד ברעזדוביץ (לא ברור איך גיסו, שהרי נשא את דודתו בת ר' יקותיאל אבא. יתכן שיש בכך רמז, כי כותב הקונטרס הוא אביו ר' ישׂשכר).
בנו הרב דוד אלימלך אב"ד קלוש וזורובנא מסר לדפוס את הספר אלביש ישע עמ"ס כריתות, ומדף יט: חידושי סוגיות, מונקאטש, דפוס אהרן דוב מייזלעס, תרע"ד, א, מג ד'. נפטר כנראה בטרם הספיק להכין הקדמה והסכמות, ומשום כך צירף המדפיס שער מוקטן, ורשם בו את הבן המו"ל כמחבר.
בדף ח תשובת ("ספר החכמה") מהרי"א איטינגא מתרי"ב על האגרת ששלח לש"ב רמ"ז אביו. בדף כה: דרשתו כשהחל לכהן בקניהניטש. בדף ל. דרוש לשבת הגדול שם. בדף לד. חידושיו משנת תר"ו.
הבן המו"ל רשום כמחבר גם בספר הבא שהדפיס שם: דרכי נועם, ל"ט דרשות מוסר, א, קד ד', בלי הסכמות. ספרו דרך ישרה על אגדות ומדרשים נותר בכתובים.
דרוש לב — הספד שנשא בקניהניטש על ר"מ מפרימישלן, והספדי דודו ראו"ל קנביל על ר"א מסטרטין ורי"א מזידיטשוב. דרוש לה — לשבת הגדול, מזורובנא.
תשובות אליו: טוט"ד, קמא, כג, קיג; יד יוסף, א, י בתר"ו לניזנוב; שו"מ, תנינא, ח"ד, קפ, רביעאה, ח"ג, ה, חמישאה, מא, פב לקניהניטש ולברוזדוביץ.