ר' יוסף חנניא ליפא ב"ר נפתלי הירץ מיזלש

מפשמישל (תקפ"ג–תרכ"ה)

נולד בפרמישלא בשנת תקפ"ג לאביו ר' נפתלי הירץ, ב"ר אריה יהודה ליבש (יעקב) אב"ד צשינוב, ולאמו החולנית פיגא בת ר' יצחק אייזיק וואהל, נפטרה ביום ו' טבת תרי"ד. יחוסו מפורט בשער ספרו פני יוסף, וראה מאורי גליציה, ח"א, 307, ח"ב, 912. נמסר עליו שהיה גם נכד ר' משה צבי הירש מיזלש אב"ד זולקווא, והכוונה לאחיו או ע"י חיתוני משפחה.

אביו שכר לו מורים טובים, ושלחו בגיל י"ג ללמוד בסניאטין אצל האב"ד ר' אהרן משה טויבש שנשא את אחות אמו. מתמיד עצום יומם ולילה, ולא ישן רק כשעתיים שלוש לפני עלות השחר. בקי עצום בכל מכמני היהדות, ותמיד כתב את חידושיו. יפה תואר, גבוה ובעל צורה. נסע אל רבי חיים מצאנז. נשא את יענטא, נפטרה בעש"ק ב' ניסן תרס"א. שנה אחרי נישואיו בהיותו בן י"ח נחלה, והוסיפו לו שם יוסף, בר"ת: לח"י. זו' היתה בתם של ר' עקיבא אדולף מפשמישל (הלוה מעות לנצרכים, ומי שבוש ולא החזיר, שלח אליו עוד, כדי שיסחר הלאה, וכשיצליח יוכל לפרוע), ושל זו' מירל אחותם של ר' דוד לינדנבוים מדרוהוביטש חותן מהריל"ס, ושל ר' לוי מפעסטו, חמיו של רה"ק ר' משה פריידיגר, ואביו של ר' משה מפעסט שסייע לאחיינו ר' עקיבא מייזלש להדפיס את ספרו נחלת בן יוסף.

בהיותו בן כ"ח נתקבל בתרי"א לרבנות פשמישל. בחורף תרט"ז נתקבל לזולקיב אחרי שהיה שם ודרש להפליא, אלא שהיסס בדבר ולא נענה, בגלל חוסר רשיון ממשלתי, ומיעוט ידיעותיו בפילוסופיה. היו כאלה בעירו שעכרו את רוחו, ובגיל מ"ב נפל למשכב. חמישה שבועות השתדלו מאד בתפילות ורפואות ללא הועיל. בשבתו האחרונה דרש באגדה ובכה, ותלמידיו הסמוכים למיטתו בכו עמו. ראו שאפס כוחו, והפצירו בו שיפסיק. זעק בקול שמע ישראל, ושמעו זאת מעבר לקירות. נפטר בחצות ליל מוצש"ק י"ח אייר תרכ"ה, וכחמשת אלפים השתתפו בלויתו. בביהכ"נ ספד לו השו"מ (לא הניח גדול כמותו!), אב"ד מושציסק, ועוד שני רבנים גדולים. האחרון שנטמן בבית העלמין הישן לפני סגירתו. ראשי הקהל ארגנו קרן ומעמד למשפחתו. אגודת יוצאי פשמישל בניו יורק שנוסדה בתרנ"א, נקראה על שמו: תפארת יוסף אנשי פשמישל, והיתה קיימת עשרות שנים. הניח אב בן שמונים, אלמנה בהריון, ותשעה בנים ובנות. מהם: א. ר' משה הבכור אב"ד מושציסק ופשמישל; ב. ר' אריה יהודה ליבש דומ"ץ פשמישל, אבי ריח"ל אב"ד מנוסטרישץ; ג. ר' עקיבא מח"ס חדושי נחלת בן יוסף; ד. חנה ליבא שנולדה אחרי פטירתו ונקראה על שמו, זו' ר' אברהם יוסף מדפיס מלבוב.

השם הכולל לחיבורו פני יוסף, ועל הלכות רבית עם הפנים: שער הרוחה, למברג, דפוס חיה טאבה מדפיס, תר"ז, עט ד'. המסכימים: דודו ראי"מ טויבש (נהניתי מאד על עוצם ידו לבנות דייק ולעשות ציצים ופרחים. וראיתי כי כביר מצאה ידו בשכלו הנעים והזך, להקשות ולפרק כאחד מגדולי חכמי הזמן... מאז עמד לפני ראיתיו שכלו זך וישר לבו לב חריף, וידעתי כי אילנא רבא יתעביד); מהר"ם א"ש מאונגוואר בתר"ה (כבר נתנו עידיהם גאוני הדור על דבריו הנחמדים, כי המה על אדני האמת והצדק מיוסדים... שבעתי גיל ואשיש על אמרותיו כמוצא שלל רב, כי מאד בהשכל ובדעת נאמרים); מהרש"ק (ודבריו הוטבו מאד בעיני כי המה נפלאים מאד, בנויים על אדני השכל ושרשי ים התלמוד); ר' אפרים אלעזר צבי הירש חרל"פ ממזריטש בפולין (ראיתי בחידושים דבריםם) חדשות טובים ומועילים); ר' אלעזר הורביץ מויען (משנתו בידו ערוכה וסדורה... יראת ד' על פניו כל היום... על אדני אמתיות דרכי תורה). בהקדמתו כותב שכבר בעודו ילד בסניאטין חידש בתורה, והתכתב עם גאוני הזמן. יגע במקצוע זה מהדו"ק ומהדו"ב, וגדולי הדור לא מצאו סתירה לשום דבר ממה שחידש. בתר"ד שלח את החיבור לוינא להשיג רשיון מהצנזורה, ואבד. המודעות על כך שהפיץ בעולם לא נשאו לצערו פרי, ועל כן כתב את ב"ה יום ג' חמשה עשר בשבט תרס"ז לי פרעמשלא החיים ושלום וכ"ש (לכבוד ידידי המופלג החריף ושנון דבר מו"ה אלי' בארדיר. הנה בשבוע העבר השגתי כל ספרי בשלימות. וע"כ הנני מקיים רצונו לשלוח לו את ספרי ע"י הב"ד (כפי מכתבו ראו. ואבקשהו להתאמץ בעכורי אולי ימצאו שם עוד איזה קונים על ספרי. וכאשר ירחמיש לי איזה עובר ארח בעתי לשלוח לידו חמשה ססיק. כי אין בדעתי למוכרם להבוכרי ספרי' כי המה מולולים במקח ובצוים את הספר. וס"ה נדפס רק ד' כאות שטיק והוצאתי עליו הברכה באות ריינש (כ"ש (חוץ הוצאות נסיעתי ביכי החורף הלזה לקי זאלקיר. וכאשר יצייון בספרי אקוה אשר יכצא נפלאות בכל דף ודף ויתענג נפשו מאוד. וכאשר עיניו לנוכח יביסו כ'כתב הגאון הצדיק אבד"ק צאנז אשר השיב לי על ספרי אשר שלחתי לו אחר שכבר נדפס. ד"ז (ע"ע) עול הרבנות עד שאשיב דאקרעס (גם מהקי"ה (ומחמת מיעוט הכותי בסילוואפי הנוחות כשתי לרבני הגליל. ע"כ מתאמצים מאוד שאשיב דאקרעס" בלי ציינגיש ועדיין א"י (איך יהי' והש"י ינחיני בורך האמת. כ"ד ידידו הכותב בנחיצה רבה מחמת גודל סרדתי.

הק' י"ח ליפא מ"ייזלש 1) וכ"ס — וכל טוב. 2) הב"ד — הבידדואר. 3) ריינש — מטבע אוסטרית. 4) כ"כ — כזומן כסף. ומה שנראה ככו ל זהו ספרין ס הוא חלק מן הפ' של הכפר בשורה מצעל. 5) ז"ז — זולת זה. 6) י"ח — יחידי סגולה. 7) בלי ספק זו שליטת הקולמוס וכתב הראשי תבות. 8) הקאנטיס — כנראה כך היו קוראים את כהב־הרבנות — מלשון קונסיסטאריום. 9) א"י — איננו יודע. ע"ע — על עצמי. 10) דאקרעס — רשיון הכמשלה לרבני הגליל (כמו decree באנגלית). 12) מהקי"ה — מהקיסר ירום הודו (מה שנראה כבו ס זהו סיכון הראשי תיבות והוא הפשיך את הנקודה שבתוך ההא לשם סימן הרית. עי' כמו זה בכלת כו"ה בשורה השלישית מלמעלה).

אגרת הרב חנניא ליפא מייזלש מפרעמישלא מיום ג' ט"ו בשבט תרט"ז להרב אליהו מארדיר (מדזיקוב), בדבר הספרים שהוציא לאור ושולח אליו, ובעניין הרבנות שהוצעה לו בזולקיב. הספר מחדש עד שנמצא הראשון. הוסיף כעת ח"ב: כללא דפסחא על הלכות חמץ ומצה, לט ד'. הכל מיגיעתו, ולא ציטט אף חידוש משל אחרים. בתרט"ז כתב לר' אליהו מרדר שהדפיס רק 400 עותקים, בהוצאה של 500 ריינש. ד"צ ח"א בתוך אספת זקנים רבית, בסוף הכרך השני, ראל"צ תשל"ה.

קונטרס עגונות למוהר"ל (ר' ליפא) על אה"ע סי' יז עם הפנים, ודינים מחודשים בביאור הקצר אסיפת הרועים. זולקיב, דפוס ר' שאול דוב מאירהאפפער, תרט"ו, ד, קכט ד'. בהקדמתו כותב שחיבר את הספר בתרי"א. מביא בה ד"ת מהתולדות בשם הבעש"ט, החוזה והבני"ש. מאריך בשפלות הדור, ובחשיבות הדפסת ספרים. יש לו רק תלמיד אחד או שנים (ר' זאב וולף יעקב ור' צבי אלימלך גרייזמן), ועי"י ההדפסה מרביץ תורה ברבים. לכותבים אליו השגות על ספריו הקודמים הוכיח שלא ירדו לעומק העיון, והודו לו מבלי שחזור בו אפילו מדבר אחד. מציג את יחוס הוריו. מקוה להוציא יתר חיבוריו: עדות ביהוסף על הל' עדות שחיבר בתרי"ג; רדיפא מיא על עניני תפיסה וספיקא דממונא, ושו"ת. אחרי ההקדמה הסכמת המהרש"ק (לא הניח דבר קטן וגדול שלא העלהו בספרו, והכריע בפלס דעתו, ועשה העקוב למישור).

תפארת יוסף שו"ת בד"ח השו"ע, נקבצו ונסדרו ע"י בנו ר' משה עם הוספותיו והגהותיו בשם כליל תפארת, פרעמישלא, הדפוס החדש של ר' בעריש לוריא מלבוב, תרכ"ט, ב, קלד ד', קכג תשובות לפי הפירוט: או"ח: לז; יו"ד: לט; אה"ע: כז; חו"מ: כ. המסכימים: השו"מ עם ד"ת (היה מפולפל גדול חריף ובקי... שושנה נחמדה נקטפה בלא עתה); המהרש"ק, לבן (קנקן חדש מלא ישן פרח שושן, ואקוה לה' כי בקרב לאילנא רברבא יתעביד); מהרש"ס; הדב"ח בתרכ"ו (ממנו יקחו ראיה חכמי לב הנבונים צעירי הימים לעמול בתורה יום ולילה, וכי לא ריק הוא רק מכם).

בהקדמת הבן מספר, שאביו בחוליו ציוהו להדפיס את ספריו. רא"ב קלוגר כתב אליו: הוא לי ידיד נעורים, ולמענו למעני הנני כותב כי עיינתי בהגהותיו... ומצאתי בהם טעם כעיקר דאורייתא, טבא פלפלא חריפתא, ומה נעמו אמריו לחיכי. ישמח משה במתנת חלקו, כי הגהות כליל תפארת יהיה לראשו. בסוף תשובת המחבר לדב"ח באיסור תרגום עין יעקב לאשכנזית, מפתחות, והשמטה בה ד"ת מר"ח קנולר. מדף קכז ע"א השמטות, והן הערות על הספרים מראות הצובאות וחן טוב שראה בלבוב בדרכו חזרה מזולקיב בבית ש"ב רינ"ה ברנשטיין, וראה שה' חנן לכל אחד חלקו מבלי שיהיה בהם מחידושיו. בדף קכח ע"ב מכתבי ש"ב ומח' הדב"ח (אשרי חלקו שלא פנה עצמו מדתה"ק... יישר כוחו וחילו כי הגדיל כבוד התורה וכפלים לתושיה, כי ממנו יראו וילמדו נבוני עמנו להרים קרן התורה, אשר בעוה"ר הורד כבודה... זה כל חיינו להרים דגל התורה, כאשר שמענו דיבת רבים אשר החסידים עוזבי תורה, ח"ו לא כן, כי מעודי בין רבותי הקדושים ג"כ שמעתי מזהירים להרבות תורה, לחדש חידושים לפאר תוה"ק בקישוטים כל חד לפום אורחיה... ואם ירצה יוכל להדפיס מכתבי זה, כי הסכמה איננו מהצורך לגדול כמותו כמי"ב), וש"ב רמ"ז איטינגא (בעברי בין בתריו מצאתי את שאהבה נפשי מטעמים כאשר אהבתי, שמחתי ואמרתי ברוך שככה לו בעולמו, יגע ומצא כדי מדתו ולפי שניו הרבה מקנתו). אח"כ שני גרגירים מספרו רדיפא מיא. הגהותיו לש"ס נדפסו בש"ס וילנא.