ר' שרגא פיבל (פייבישל) ב"ר אלימלך רובין

מיברוב (תרל"ח*–תש"ג)

בנו של רבי אלימלך סגי נהור מיברוב. חתן רבי שמלקא רוקח מקוזניץ, ב"ר משה מקארוב בן השר מבלז. ישב בקלויז בלז המלא לומדים וזריאים, ויסוריו הרבים לא מנעוהו מהתמדתו. מיחידי סגולה בחבורת חסידי בלז, והביטו עליו ביראת הרוממות. ממקורבי המהר"י, המהרי"ד והמהר"א. י"א שהיה תחילה אב"ד רדיחוב, ולכן נתמנה שם בנו ר' אשר ישעיה כרבה האחרון. כשנפטר אביו בתרס"ה לא רצה למלא את מקומו, אך בנסעו לבלז חייבו המהרי"ד לענוד העטרה לראשו.

גדול בתורה ובחסידות, אוצר בלום של אהבת ה' והבריות. ראשו ברקיע השמים, וגופו הגבוה אסקופה הנדרסת לכל אדם. התנהגותו והנהגתו מלאי רוך, נעימות והוד אצילות. בשבתו לשולחנות בשבתות וימים טובים, שפע תורה וחסידות בצורה מקסימה, והעומדים לידו שכחו הרגשת מקום וזמן. שפע אמרות כנף מחודדות. בעל תפילה בוקעת שחקים בימים הנוראים, ובכל נדרי משני צידיו: ר' יהודה מאיר משמשו ור' לייביש בויבריקר. משמשו גם ר' סנדר. הדוכסית המקומית יצאה לראותו בראש ההולכים לתשליך. יהודי המקום עמדו ברטט בפתח בתיהם, לראותו הולך בעיו"כ כמלאך לביהכ"נ. קמח שמורה טחנו בביתו, ואחרי שאפו בערב פסח מהשכם בבוקר, חילק שתי מצות לכל אחד מהחסידים. אהב כל יהודי אהבת נפש, ונערץ ללא גבול בעירו ובסביבה. לא נעשה דבר ביברוב בלי עצתו וחיוכו הפקחי. מוקף תמיד שומעי לקחו ומבקשי ברכתו ועצתו, ורק לחגים נסע לבלו. פועל ישועות, ואף גויים שיחרו פניו. ביום הראשון לשנה האזרחית, הלך עם יודע פולנית לברך את ראש המחוז. מתיחות היתה בינו לאב"ד ר' אלימלך פרנקל, והתערבו בה השלטונות. התפרנס מהשכרת דירות בבית גדול שהיה לו בעיר ומפדיונות. מתנגד חריף לציונות, ולעליית צעירים לארץ. כשנסע לטיפול רפואי בוינא, טיפל בו המנתח פרופ' נוימן חינם, ועוד שלח כספים למשפחתו. במלה"ע א' נשאר בעיר, והתעניין בחיי הדת של החיילים היהודיים.

בכיבוש הנאצי בקיץ תש"א עבר לברודי, והתאכסן בבית משפחת ביטאטישער בו היה ביכ"נ פרטי וס"ת. בשמעו שהנאצים מתקרבים, הסתיר את זקנו הלבן בבגדיו, וקשר את צוארו במגבת. דגים לשבת בישל בעצמו שלוש שעות, ובינתיים עיין בספר. נוח לבריות, ואפשר היה לשוחח עמו בכל הנושאים. כשהחמיר המצב עבר אל ר' פנחס השוחט בו הוכן מסתור, אבל באקציה הראשונה בתש"ג נלקחו כולם להריגה בבלזיץ. נכון יותר שהובל למחנה ינובסקה בלבוב, בן למעלה משישים בזקן ופיאות. חצי שנה מראש הרגיש שיסתלק ביום ב' אייר תש"ג. הנאצים אילצוהו לשיר שירי יהדות, ובאמצע מרץ נספה.