ר' מרדכי ב"ר נפתלי רוטנברג

מוודוביץ ואנטוורפן (תרל"ב–תש"ד)

ר' חיים יעקב אבי אביו, מקובל בקראקא. לא נכון שהוא ממשפחת אדמו"ר גור, ובן אחר בן למהר"ם שאלת הרב מרדכי רוטנברג בתרפ"ד מר מרוטנבורג. כשמתו בניו ונסע לצאנז בירכו הדב"ח, והורה לו להלביש את הבן שיוולד לו, בגדי פשתן לבנים, עד גיל שלוש. כשנולד לו בזקנתו ר' נפתלי, אמר לו הדב"ח שישאירנו אצלו להתחנך, ויעלה לא"י. התישב בצפת בה נטמן כשנהרג בידי ערבי.

ר' נפתלי התחנך שנים אחדות בבית הדב"ח, ולמד יחד עם בניו. נשא את אסתר שפרה בת ר' צבי הרשל ב"ר יחיאל מיכל ליפשיץ מקראקא, שיחוסו הרם מפורט בסוף ספר תפארת צבי – אבן משה, ניו יורק תש"ם, לפי זכרונות המאור. סוחר, גבאי הת"ת בקראקא, ונזכר רבות בשה"ג מהדורת קרנגיל. נפטר ביום ג' אדר תרפ"ז. מבניו אבי ר' חיים יעקב בת"א.

ר' מרדכי בכורו נולד בקראקא בשנת תרל"ב. בהיותו בן טו-טז נסע ללמוד בישיבת וישניצה אצל רבי שלמה הי"ש. הוכר בין מצויני הישיבה, ונקשר לרבו. עבר ללמוד בישיבות הונגריה, ותחילה בקליינווארדיין אצל ערוגת הבושם אותו הוא מכנה בתשובותיו מו"ר. אח"כ בסיגט אצל הקדושת יום טוב, (במטרסדורף), בפעטשניידורף אצל הרב נפתלי סופר, ולבסוף בצעהלים אצל האב"ד ר' דוד פרידמן, בנו של ר' ישראל מקארט מח"ס הגהות מהר"י קערט, וחתנו של ר' מנחם כ"ץ אב"ד פרוסניץ, תלמיד החת"ס ונכד ר' שמשון ורטהיימר. נסע אל הרבי משינאווא ומהר"י מבלז. דבק בבנו המהרי"ד, ובנסיעותיו לבלז התאכסן אצל המהר"א. כשרבו ראה את התמדתו חסידותו ויראתו, השיא לו את בכירתו שרה הנדל, וגיסיו היו רבנים ודיינים בהונגריה. לא רצה ליהנות מכתר תורה, והשקיע את נדוניתו במסחר, כדי שיוכל ללמוד בשלוה. כשאיבד את כספו יעץ לו אחד מרבותיו לקבל עול רבנות, וחמיו מינהו להיות דומ"ץ אצלו בצעהלים.

נבחר בתרנ"ה כרבה של אושפיצין על אף גילו הצעיר, ומכיון שלא רצה מחלוקת עם מצדדי המועמד הנגדי – פרש. רבו מבאבוב המשיך תמיד לקרוא לו: "אושפיצינר רב". בשנת תרס"ד נבחר כרבה הראשון של ודוביצה, אחרי פטירת הדומ"ץ רצ"א גרייזמן. ראשי הקהל ידעו שרכש בהונגריה ידע כללי מתרבות המערב, וחשבוהו כרב נאור שבגדיו נקיים, חובש צילינדר, שולט בשפות, דרשן מעולה בגרמנית, מייצג הקהילה בכבוד כלפי השלטונות, ומקובל על כל החוגים. לא ארך זמן רב, והתברר להם כי בעניני יהדות הוא תקיף ללא חת. היה זה בקיץ תרס"ח, כשהוזמן לנאום בביהכ"נ הגדול לרגל יובל הששים לקיסר, בנוכחות כל בני הקהילה ונציגי השלטונות. כשנודע לו שהוכנס עוגב לביהכ"נ תבע להוציאו, ולא להעביר את הבימה לקידמת האולם. משלא נענה ישב בביתו, והשבית את השמחה. הקהילה הגישה נגדו משפט בערכאות כמורד במלכות, אך השופט זיכהו בהבינו את מניעיו, שסדרי ביהכ"נ הם ענינים שבדת המסורים להכרעת הרב. בערעור שהוגש לבית המשפט בלבוב זכתה הקהילה, אבל בית המשפט העליון בוינא חזר וזיכהו. בני ודוביצה מכחישים נמרצות דברים אלו, אבל במסורת המשפחה ידועים הפרטים בדיוק. הדרך היתה פתוחה בפניו לשוב לרבנות ודוביץ אלא שקץ בה, וגם דחה הצעת רבנות אחרת בגליציה. הרב הבא בודוביץ כבר היה חסיד חובש שטריימל: ר' אשר אנשל יצחק זלטנרייך.

נתקבל בתרע"ב כרבה של קהילת מחז"ה באנטוורפן, על מקום הרב הראשון אולמן. פיתח בה את מוסדות הדת והחינוך, והדריך צעירים. בפרוץ מלה"ע א' נדד לפפד"מ, ובגלל השקפתו העקבית סירב להתמנות כדיין בקהילה הכללית על אף דוחקו. כנתין אוסטרי לא היה יכול לשוב לעירו, גם אחרי שהגרמנים עזבו את בלגיה. גר בסחייבנינגן שבהולנד, כשעמו רוב גולי קהילתו ומוסדותיה. בחזרו לאנטוורפן שב להתנהגותו הקבועה: התמדה בתורה, תפילה בדביקות, קיום מצוות בריאה, ריבוי תעניות באלול ובימי השובבי"ם, ועיסוק גם בקבלה, בשבת בעיקר. בדרשותיו מיזג מניחוח החסידות והקבלה, עם הפילוסופיה של הרבנים הירש וברויאר. קירב את הצעירים והנוער, שעמדו לימינו באהבה בעת שניצב בעין סערות קשות. בפרישת קהילת שומרי הדת ניהל דיני תורה נגד רמ"א עמיאל כמשיג גבול, אך לא נגד הרב שמואל ברודט שבא אחריו לקהילה מוכנה. כשסילק שו"ב חסיד הוסיאטין התיצבו רבים נגדו, ולא נרגעו עד שר"נ ויידנפלד פסק כמותו שהשוחט פסול. נהג ברמה, ולא נתן לפרוץ בחומות היהדות. מעורה בענייני כלל ישראל, ומשתתף בועידות כלליות.

בפרוץ מלה"ע ב' שקע במעשי עזרה וחסד לפליטים. ניסה לברוח באניה האחרונה שהפליגה מקאלה לאנגליה, ולא הספיק. הנאצים אסרוהו כמה פעמים, וזקנו נגזו. בתש"ב בחג בחוג משפחתו את יום הולדתו השבעים. היה יכול להינצל לארה"ב ע"י ויזה שסידרו לו ידידיו, וסירב לנטוש את צאן מרעיתו. בחורף תש"ג נלקח למחנה הריכוז מיכלין, ונשלח לפולין עם שני בניו רח"י ור' יוסף יצחק. בהשתדלות בתו הוחזר לאנטוורפן לחמישה שבועות. בנו ר' דוד נחטף להריגה עם אשתו וילדיו, פרט לבנו נפתלי ששהה בבית סבו. בהשתדלות הבת הועבר עם משפחתו למחנה ויטל שבצרפת לאזרחים זרים. הרביץ שם תורה בנוחיות יחסית, ובשאלות הלכה הקל לאחרים והחמיר לעצמו. סירב להצעת המחתרת להבריחו למונטריי שבשוויץ אל בתו, מחשש לגורל הנותרים. אחרי פסח תש"ד הועברו לדרנסי, וביום ח' סיון הובל לאושוויץ. שרדה תמונתו צועד זקן מפתח המלון, כשבימינו ס"ת ובשמאלו יד נכדו נפתלי הי"ד.

ילדיו: א. הרב חיים יעקב (להלן); ב. ר' דוד הי"ד; ג. ר' אהרן; ד. ר' זאב וולף; ה. ר' צבי הירש בלונדון, חתן ר' אליעזר אדלר מגייטסהעד; ו. ד"ר מנחם בשנותיו האחרונות בנוה שמחה בירושלים; ז. ר' יוסף יצחק פו"מ סיגט. כשניצל מהשואה רה"ק באנטורפן, בפעלו עם אחיו לשיקום מוסדות הקהילה; ח. ר' אברהם. נשא את רויזא בת ר' משה הכהן גוטוירט ב"ר קלונימוס קלמן דומ"ץ קראקא; ט. רעכא שטרנבוך עסקנית ההצלה הנודעת ממונטריי; י. זו' הרב ברגר אב"ד מישקולץ בוויליאמסבורג. לכולם צאצאים רבים ממשיכי מורשת המשפחה.

יד מרדכי, ח"א: תשובות בד"ח שו"ע, נג סי' (יד חסרה). נלקט ונערך ע"י נכדיו ר' מרדכי יצחק צוקר (מבנו ר' אברהם), ור' מרדכי רוטנברג שהוסיף ציונים וביאורים. לייקוואוד תשמ"ג, רפו עמ'. המסכימים: רי"י וייס (אוד מוצל מאש מהמון כתבי ידו אשר נאבדו בימי הזעם... כבר נודע תהלתו ותפארתו וגאונותו בשערים המצוינים בהלכה, וגם אשר הפליא לעשות בחכמה ובתבונה ובדעת ובמסירות נפש, להעמיד הדת על תלה בחיים חיותו); בנו רח"י (את זה אציין שניחן במידת האמת... דבר הניכר גם בחדו"ת שלו... טבועה וניכרת בכל הנהגותיו ודרכיו בעניני הפרט והכלל). בהקדמת המהדירים מודיעים, שרוב הדרשות והחידושים עה"ת נערכו ע"י המחבר, וחלק מהשו"ת הוא מהעתקות בניו. מודים לנכדו ר' קלונימוס קלמן ב"ר אברהם זאב שעודדם להדפסה.

בעמ' קכג שער ח"ב: (לה) דרשות. חלק ההלכה שבהם אבד בנדודיו בשנת ת"ש, וניצלו רק הפתיחות ודברי האגדה. מעמ' רנט חידושים עה"ת. מעמ' רעא תולדותיו ומפתחות. דרשותיו שהכין לדפוס נשרפו, וכן אבדו רובי כתביו בהלכה ובקבלה.

ר' חיים יעקב בכורו, דומ"ץ לידו באנטורפן. שריד השואה, ושב לעירו לשיקום הת"ת, המקואות והעירוב. התיר עגונות בתיאום עם החזון איש. הביא מפרג ראש ישיבה ועשרה בחורים לקפלן הסמוכה. עבר לפריז כאב"ד עדת היראים ברוח אביו. אליו: לבן גיסי, משנה שכיר, או"ח, ח"ב, סא; קול מבשר, ח"א, ד.