בנו של ר' צדוק. רבה של רוהטין. נקרא איש טרויש אשכנזי, וגדולי דורו קראו לו ר' אדם בעל שם לפי הר"ת של שמו. גאון מקובל, איש קדוש, ואגדות עוטרות את דמותו. לחם בשבתאים ובפרנקיסטים, והבעש"ט שביקר אצלו בירכו על כך. נפטר ביום י"ח חשון תק"ו או תק"י.
כשסבל ממחלת עינים חיבר את מרכבת המשנה, ביאור על המכילתא דרבי ישמעאל. לעמבערג, דפוס פעסיל באלאבאן, תרנ"ה, קנב ד'. ראזיו סלט מעיד בתרנ"א, שמכר את כתב היד בהסכמת רבו השו"מ, לר' יהודה ברא"ל ראטען מסטרטין. הקונה כותב בהקדמתו מה ששמע מזקנים, כי הבעש"ט בא לשמשו, והרב סמך את ידיו עליו לברכו. כשהלך הבעש"ט לדרכו הרגיש שכעת נפטר, כי ראה פמליא של מעלה יוצאת לקראתו. היתה לו הסכמת השו"מ שהפליג בשבחו, ונוראות סיפר עליו דודו ר' אברהם שלמה שכיהן ברוהטין אחריו. גם מהרי"י מבלז נתן לו המלצה, ובה בקשה להדפיס עוד שני חיבורים שראה ממנו בכתובים בהיותו בברודי. כשחלה מסר את כתב היד לגביר ר' יחזקאל גולדשלג חו' טעמא שהיא דור ששי למחבר. בחורף שעבר נסעו לבלז עם דודם הנגיד ר' משה נגלברג, ונצטוו מהרבי להדפיס את החיבור. בחפזם לשוב ללבוב, אבדו להם כל מכתבי ההמלצה מגאונים. גם המהרי"ד הפליג בשבח הספר (וכן בנו מהר"א), ואמר שאי אפשר לטעום את טעם חג השבועות או שבת שירה, בלי ללמוד מהמכילתא עם פירושו. בהקמת המביאים לדפוס: ר' יחזקאל עם יודל ואיצי ב"ר משה נגלברג ז"ל וחתנו ר' אפרים שטרנהל, כולם מרוהטין בה נשארה מהמחבר משפחה ענפה, מסופר עליו שקינא לה' מהשבתאים והפרנקיסטים, ואחרי כשלונם בויכוח באו לרוהטין (בראשות אלישע שור) להסית ולפתות את מושל העיר שיגרש את הרב, אלא שבינתים המיר המסית את דתו. הבעש"ט בא להכיר לו טובה על קנאתו. המסכימים בתק"ו: ר' יצחק סגל לנדא מלבוב (יורד פלאים לעמקי מצולה ועומק הלכה), ומונה את ספריו שבכתובים: שער משנה — על ספרי עבודה וקרבנות להרמב"ם, תפארת שיבה (או תפארת אדם) — חי' גפ"ת, רמב"ם ודרושים; רח"כ (שנה הרבה ותלמודו הצליח ועשה פרי קדשים). בהקדמת המחבר המחורזות לפי משה דוד אברהם מבאר את מהות הספר, אך השיר שבסוף פרשיות משפטים וויקהל לפי דוד משה, ונראה שלא הקפיד על סדר השמות. פירושו סביב הפנים, מובאים בו ראשונים ואחרונים, וגם ספרי פרשנות, דרוש וקבלה. בסוף המפתחות בשם פתיחתא לקט משנה. ד"צ ירושלים, אוצר הפוסקים, תשכ"ה, עם שער חדש שמעברו פקסימיל, ודף לתולדותיו.
ספרי עם פירוש ע"ד הפשט תולדות אדם. לראשונה מכתב ידו, ובשוליו הגהות הגר"א ממהדורת תרכ"ו, הגהות רעק"א מכת"י, ומסורת הספרי מהרב שכנא קולידצקי. חלק א-ב: במדבר-דברים. ירושלים, מוסד הרב קוק, תשל"ב–תשל"ד, ח, שנד; ב, תלו עמ', פקסימיל. בהקדמת המו"ל נמסר שכתב היד המתפורר היה בגנזי ר"ל מימון, והועתק בעמל רב. בהסכמת רח"כ מתק"ו כותב: מכולם טעמתי בקצה המטה אשר בידי יד כהה, והומתק בפי כצוף דבש, ובירכתי ברכת אשר חלק מחכמתו. הקדמתו המליצית פותחת בשמו דוד משה (אבל החרוזים לפי משה דוד), וכותב בה שחיבור זה קדם לביאורו על המכילתא. רצה לחבר גם על תנחומא בראשית, ועל תו"כ אף כי האריך שם ספר קרבן אהרן. בעמודים האחרונים התוכן והערות בשם מבוא הבית מאת המהדיר. בספריו נשען רבות על ספרי קבלה.
תשובות אליו: מח', שו"ת רח"כ, מא"מב בתצ"ד, וממנו: אה"ע, כב, מא. הסכים בתקי"ו על מילוי דאבות.
ר"ר מרגליות, במישור, תשי"א, גל' סד, עמ' יד־טו; שארית לשארית, כג; רוהטין, 27, 34־35, 73־75, 84, 108; בעלי שם, 305־322.